הפרשות הן סכומים שמפריש מעסיק או עובד באופן שוטף לטובת זכויות עתידיות, ובעיקר הפרשות לפנסיה, לפיצויים ולקרן השתלמות. שיעורי ההפרשה לחיסכון הפנסיוני בישראל נקבעים בצווי הרחבה מחייבים ועודכנו כלפי
מעלה לאורך השנים, כך שהם מהווים רכיב מהותי בעלות השכר של כל מעסיק. המונח משמש גם בהקשר חשבונאי שונה לחלוטין: הפרשה להפסדי אשראי בדוחות של בנקים וחברות מימון, או הפרשה לירידת ערך פרויקטים אצל יזמים וקבלנים,
שני נתונים שמשקיעים בוחנים בקפידה מפני שהם מעידים על הערכת ההנהלה את הסיכונים בתיק. בתקופות של האטה כלכלית גידול חד בהפרשות נחשב לאות אזהרה מוקדם על איכות הנכסים.
שלשום פורסם תזכיר חוק צנוע למראה, מהסוג שנוטה להיעלם בין הכותרות על הגירעון או המדד. אבל אל תטעו: התזכיר שעוסק בשיפוי מעסיקים בגין הפרשות סוציאליות לימי מילואים הוא לא פחות מיריית פתיחה דרמטית לשמירה על חוסנו של שוק העבודה
הישראלי בשנים הקרובות
