תמרור הוא סימן דרך המוצב לצד הכביש או מעליו, ומטרתו להסדיר את התנועה, להזהיר את המשתמשים בדרך ולהנחות אותם. התמרורים מהווים חלק מרכזי מדיני התעבורה בישראל, והחובה לציית להם מעוגנת בתקנות התעבורה. הם נועדו לשמור על בטיחות הנהגים, רוכבי האופניים והולכי
הרגל, ולמנוע תאונות ועומסים בצמתים ובדרכים.
בישראל נהוג לחלק את התמרורים למספר קבוצות עיקריות: תמרורי אזהרה המתריעים על סכנה בהמשך הדרך, תמרורי איסור והוראה המחייבים או אוסרים פעולה מסוימת, ותמרורי הכוונה והדרכה המספקים מידע על יעדים, מרחקים ושירותים.
לכל תמרור מספר, צורה, צבע ומשמעות המוגדרים בלוח התמרורים הרשמי של משרד התחבורה. לוח התמרורים הישראלי הראשון עוצב בסוף שנות ה-60 ופורסם לראשונה בתחילת שנת 1970, ומאז עודכן פעמים רבות בהתאם לצרכים המשתנים של התנועה בכבישים.
סמכות הצבת התמרורים נתונה
לרשות
תמרור מרכזית ולרשויות תמרור מקומיות, וכן לקציני משטרה המוסמכים להציב תמרורים זמניים. התמרורים משפיעים ישירות על אכיפת עבירות תעבורה, על גובה הקנסות ועל בירורים משפטיים הקשורים לחניה ולנהיגה.
קביעת התמרורים והצבתם נעשית מול משרד
התחבורה והרשויות המקומיות, ואיכות הסימון היא אחד הגורמים שנבחנים בניתוח תאונות דרכים וגם במחלוקות על קנסות חניה ודוחות תנועה שמגיעים לבתי המשפט.
