אג"ח קונצרניות

אג"ח קונצרניות (איגרות חוב קונצרניות) מונפקות על ידי חברות עסקיות המבקשות לגייס הון מהציבור. במקום ללוות כספים מהבנקים או להנפיק מניות, החברה מנפיקה אגרות חוב ומתחייבת להחזיר למשקיעים את הקרן בתוספת ריבית לאורך תקופה קצובה. כך הופכים המשקיעים ל"מלווים" של החברה, ולא לבעלי מניות בה.

בשונה מאג"ח ממשלתיות הנחשבות לבטוחות יחסית, אג"ח קונצרניות נושאות סיכון גבוה יותר - סיכון האשראי של החברה המנפיקה, האפשרות שלא תעמוד בהתחייבויותיה ("חדלות פירעון"). כפיצוי על הסיכון, הן מציעות בדרך כלל תשואה גבוהה יותר. ככל שהחברה נחשבת מסוכנת יותר, כך גדל פער התשואה (המרווח) שהיא נדרשת לשלם מעל האג"ח הממשלתיות.

כדי לסייע למשקיעים להעריך את הסיכון, מדורגות אג"ח קונצרניות רבות על ידי חברות דירוג אשראי, המעניקות דירוג המשקף את איתנות המנפיק. אג"ח בדירוג גבוה ("דרגת השקעה") נתפסות כסולידיות יותר, בעוד אג"ח בדירוג נמוך ("אג"ח זבל" או High Yield) נושאות סיכון גבוה לצד פוטנציאל תשואה גבוה. תספורות והסדרי חוב, שבהם מוחזר למשקיעים רק חלק מהחוב, ממחישים את הסיכון הגלום באפיק.

שוק האג"ח הקונצרניות מהווה מקור מימון מרכזי לחברות במשק ומרכיב חשוב בתיקי ההשקעות של הציבור, ובכללם קרנות הפנסיה, הגמל וההשתלמות, והוא נסחר בבורסה. המרווחים בשוק זה נחשבים לאינדיקטור לתיאבון הסיכון של המשקיעים: הצרות מרווחים מעידה על אופטימיות, בעוד התרחבותם מלמדת על חשש גובר מפני הרעה כלכלית ומפני קשיים של חברות לעמוד בהתחייבויותיהן.