התחייבויות כספיות שנוצרו במהלך חיי נישואין ומיוחסות לשני בני הזוג, גם אם רק אחד מהם חתם עליהן בפועל. בתי המשפט לענייני משפחה בוחנים אם החוב נוצר במהלך העסקים הרגיל של התא המשפחתי ולטובתו, ואם כן הוא מתחלק בין הצדדים במסגרת איזון המשאבים, בדומה לחלוקת
הנכסים. כך יכולה בת זוג למצוא את עצמה נושאת בחלק מהפסדי עסק שקרס, גם אם לא הייתה מעורבת בניהולו. מנגד, חובות שנוצרו מהתנהלות אישית חריגה או ממעשה אסור אינם מוטלים בהכרח על הצד השני. הסוגיה נעשית קריטית בהליכי הוצאה
לפועל ובמסלולי חדלות פירעון, שם נקבע מי מהצדדים ייצא עם חוב אישי מתמשך.
פסק דין חדש מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה עושה סדר באחת הסוגיות המורכבות ביותר ביחסים בין בני זוג - השיתוף בחובות. השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי כל עוד החובות נוצרו במסגרת ניהול עסק ששימש מקור פרנסה למשפחה ואִפשר את רמת חייה, אין להחריגם מהאיזון
הרכושי גם אם נצברו על שמו של אחד מבני הזוג בלבד
