מכירה פומבית היא שיטת מסחר שבה המחיר נקבע בתחרות בין קונים, והיא משמשת בעולם האמנות והפריטים הנדירים, בהליכי כינוס נכסים ובמכרזי חוב ממשלתי. בתי המכירות הגדולים מפרסמים מחיר פתיחה והערכת שווי, גובים עמלת קונה שמתווספת למחיר הפטיש, ולעיתים מבטיחים למוכר
מחיר מינימום. עבור המשקיע פריטי אספנות נחשבים נכס אלטרנטיבי: אין להם תשואה שוטפת, הנזילות נמוכה ועלויות העסקה גבוהות, אך הם משמשים לעיתים גידור מפני שחיקת ערך הכסף. בישראל נפוצות מכירות פומביות של פריטי היסטוריה, יודאיקה ואמנות מקומית, ולצדן מכירות של נכסי
מקרקעין בהליכי הוצאה לפועל, שבהן המחיר לרוב נמוך משווי השוק בשל מצב הנכס. התוצאות משמשות מדד לתיאבון הסיכון, בדומה לתנודות בבורסה ובשוק הנדל"ן.
בפסיקה תקדימית שמשנה את כללי המשחק בשוק האספנות ההיסטורי, קבע בית המשפט העליון כי מכתב בכתב ידו של יוסף טרומפלדור - שנרכש בעד 600 דולר והועמד למכירה פומבית ב-100,000 דולר - שייך למכון ז'בוטינסקי - "ארכיון ציבורי אינו סוחר בגנזיו, ומי שרוכש קניין תרבותי
'בנזיד עדשים' - לא יוכל להסתמך על תקנת השוק"
