אלחנן פלהיימר עומד בראש התאחדות הסטודנטים בישראל, הארגון היציג של הסטודנטים מול המוסדות להשכלה גבוהה ומול הממשלה. ההתאחדות עוסקת בשכר לימוד, בתנאי מלגות, בזכויות סטודנטים מילואימניקים ובהסדרי
דיור, ומפעילה גם פעילות מסחרית ותקציב שנתי משמעותי. בתקופת כהונתו התפתחה מחלוקת ציבורית סביב אופן ניהול תקציב הארגון והשקיפות בדיווח עליו, ובעקבותיה פנו סטודנטים לרשם העמותות בדרישה לבחון את הפעילות. מקרים כאלה ממחישים שגם ארגונים ללא כוונת רווח כפופים לכללי
ממשל תאגידי ולביקורת ציבורית. הסוגיות שעל הפרק נוגעות ישירות לעלות הרכישה של השכלה גבוהה, נתון שמשפיע על כדאיות הלימודים באוניברסיטה מבחינה כלכלית. ארגונים סטודנטיאליים מפעילים גם פעילות מסחרית שמייצרת
להם הכנסות עצמאיות משמעותיות.
שכר הלימוד השנתי באוניברסיטה הוא 10,391 שקלים. במוסדות הפרטיים? 35-42 אלף. המדינה משלמת 72% משכר הלימוד של הסטודנטים באוניברסיטאות. איך אפשר ברצינות לטעון שזה אפס? יו"ר התאחדות הסטודנטים גם טען שיש "כ-400 אלף סטודנטים" - במציאות יש בישראל 303 אלף סטודנטים (351 אלף כולל האוניברסיטה הפתוחה). איך המספרים מסתדרים?
