פיליפ פישר נחשב לאחד מאבות גישת השקעות הצמיחה, וספרו על מניות משותפות ורווחים הפך לטקסט יסוד בקרב מנהלי השקעות. בניגוד לגישה שהתמקדה בעיקר בזול לפי מכפילים ולפי ערך נכסי, הוא טען שיש לאתר חברות איכותיות עם יתרון תחרותי מתמשך, מחקר ופיתוח אפקטיבי, שולי
רווח גבוהים והנהלה ישרה, ולהחזיק בהן שנים רבות. הוא פיתח שיטת בדיקה שכינה רכילות עסקית, שבמסגרתה אסף מידע על חברה מלקוחות, מספקים, ממתחרים ומעובדים לשעבר לפני קבלת החלטה. רשימת השאלות שניסח לבחינת חברה משמשת אנליסטים עד היום. השפעתו ניכרת במיוחד בגישתו של
וורן באפט, שתיאר את עצמו כשילוב של שתי אסכולות, והיא רלוונטית לכל מי שבוחן מניות טכנולוגיה לטווח ארוך.
פישר פיתח את שיטת ה"scuttlebutt" - חקירה יסודית של חברות דרך שיחות עם ספקים, לקוחות, מתחרים ועובדים לשעבר. הוא היה מבלה שבועות בחקירה של חברה אחת, נוסע לבקר במפעלים ופוגש עשרות אנשים. פעם הוא אמר ללקוח שרצה למכור את מניית טקסס אינסטרומנטס, "אם אתה מוכר
עכשיו, אתה אידיוט". הלקוח החזיק והרוויח מיליונים. לדבריו, בהשקעות אין נוסחא פשוטה: "חיפוש חברות צמיחה הוא אמנות, לא מדע"
דבר הגורו 