האסטרטגיה של קנט פישר להכות את השוק - מעשה אבות סימן לבנים

מעשה אבות הוא לעתים סימן לבנים, עבור קנט פישר זוהי בדיוק ההגדרה המתאימה. ובכן פישר הוא בנו של אחד המשקיעים הגדולים בכל הזמנים, פיליפ פישר שנפטר בשנת 2004 והיה לאגדה ברחבי וול סטריט. קנט, זכה לאחד המאמנים הטובים ביותר שמשקיע יכול היה לקבל והחזיר בריבית דריבית.

במהלך שנותיו הרבות כמנהל השקעות זיהה קנט פישר מגמות שונות שנסתרו מעיני המשקיעים ולא אחת ביצע מהלכים שהיו באופן מהופך מדרכו של השוק.

היום, קנט פישר הוא המנכ"ל הראשי של חברת ניהול ההשקעות Fisher Investments, ובעל טור קבוע במגזין פורבס במסגרת "אסטרטגיות לתיק ההשקעות", שם כותב כבר מזה שני עשורים. בכך הפך פישר לאחד הכותבים הותיקים ביותר בכל 85 שנות המגזין וללא ספק אחד הטובים.

פישר כתב שלושה ספרים הנוגעים בניהול השקעות, כולל את הספק הנמכר ביותר בשנת 1984 "Super Stocks" וכתב ספרים נוספים הקשורים למימון ועסקים.

פילוסופיית ההשקעה של פישר מבוססת על הרעיון שכוחות הביקוש וההיצע הם הגורם היחיד בקביעת ערכם של ניירות הערך. מעבר לכך, מאמין פישר שכל המידע זורם לשוק ומתורגם באופן מיידי. הדרך היחידה להוסיף ערך, או ליתר דיוק להכות את השוק היא לזהות מידע שלא נודע בקרב הרבים, או מידע שפוענח על ידי השוק בצורה שונה. בחברת ההשקעות של קנט פישר מעסיקים אנליסטים בדיוק לשם הדברים האלה.

מציאת המועמדות לביצוע ביי-באק

קנט פישר יוצא נגד האסטרטגיה של קרנות הגידור לרכישת חברה שניתנה עבורה הצעת רכש. לדעת המשקיע האגדי, שיטה זו שמשתמשות בה קרנות רבות על ידי לקיחת הלוואה בכסף זול יותר מריבית השוק ורכישת אותן מניות, חלפה מהעולם ומעניקה מרווחים נמוכים. שהרי חברה ציבורית שנרכשה על ידי חברה אחרת, פער המחירים בין מחיר הרכישה למחיר המניה היום, מבטא במרבית המקרים את ריבית השוק. היות והרכישה היא ודאית, במידה והיא לא ודאית מתווספת פרמיית סיכון לפער המחירים.

במקום אסטרטגיה זו טוען פישר שהמשקיע יכול לזהות את אותן המניות המתומחרות זול ויכולות ללוות כסף זול ולרכוש את עצמן. המפתח לזיהוי אותן חברות הוא ביצוע מעין הדמיה של הרווח למניה, לאחר אותה רכישה. המבחן לביצוע המהלך הוא בדיקה האם הריבית המשולמת לאחר הטבת מס על הלוואות החברה גבוה מהתשואה על ההון העצמי שתניב המניה לאחר ביצוע הרכישה העצמית.

ארבעת הפרמטרים המנצחים

הפשטות היא הגאונות, ופישר הלך אחריה. ארבעת הפרמטרים העיקריים שלהם נותן פישר חשיבות בבחינת השקעה הם: יחס הכנסות לשווי שוק (מכפיל המכירות), תשואת דיבידנד, יחס שווי שוק לערך הספרים, ומכפיל הרווח.

מכפיל מכירות נמוך המייצג חברה זולה צריך להיות נמוך מ-1. כלומר במידה וחברה נתונה מציגה הכנסות של מיליון דולר בשנה, ערך השוק שלה צריך להיות קטן ממיליון דולר.

לתשואת הדיבידנד מקנה פישר חשיבות מאוד גדולה ואוהב להשקיע רק בחברות המחלקות חלק ניכר מרווחיהן. במקרה הזה אין לפישר מספר ספציפי לתשואת דיבידנד אך לרוב הוא משקיע במניות המעניקות לפחות תשואת דיבידנד של 2% בשנה ולרוב יותר.

מכפיל הרווח לא עומד לבדו - הפרמטרים הנוספים

פישר נתן לשולי הרווח חשיבות גדולה, חברה טובה צריכה לייצר שולי רווח בשיעור של 5% מהמכירות, על פי ממוצע של שלוש השנים האחרונות.

חוב להון עצמי: ככל שהחברה פחות משתמשת בחוב היא פחות מסוכנת. ולכן על פי פישר יחס החוב להון העצמי צריך שיהיה נמוך ככל האפשר ועדיף יחס מינוף הנמוך מ-50%. יוצאות מגדר הרגיל הן חברות הפיננסים שמרבית עסקיהן נובעים מהשימוש במינוף. כדי שמנייה תחשב ל-"Super Stocks", צמיחת הרווח שלה צריכה להיות לפחות 15% יותר משיעור האינפלציה. כמו כן, חברה טובה כמובן שזקוקה לתזרים מזומנים חיובי.