משה שרת

משה שרת היה שר החוץ הראשון של מדינת ישראל וראש הממשלה השני, שכיהן בתפקיד כשנתיים באמצע שנות החמישים, בתקופה שבה דוד בן גוריון פרש זמנית לשדה בוקר. לפני קום המדינה עמד בראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, והיה מהדמויות המרכזיות בדיפלומטיה הציונית. שמו המקורי היה משה שרטוק, והוא עברת אותו אחרי קום המדינה.

לתקופתו חשיבות כלכלית רבה. בתחילת שנות החמישים, כשהמשק התמודד עם מחסור חמור במטבע חוץ ועם עלויות קליטת עלייה המונית, הוביל משרד החוץ בראשותו את המגעים עם גרמניה המערבית שהסתיימו בהסכם השילומים. שרת חתם על ההסכם בלוקסמבורג לצד הקנצלר קונרד אדנאואר, למרות מחאה ציבורית סוערת בישראל.

הכספים, שהועברו בחלקם בסחורות ובציוד, מימנו אוניות, מכונות לתעשייה, תשתיות חשמל ומסילות, ונחשבים לאחד המנופים החשובים לפיתוח המשק בעשור הראשון. בתקופת כהונתו כראש ממשלה הוקל הצנע בהדרגה, והמשק החל לצמוח בקצב מהיר בזכות כספי השילומים וההון מחו"ל. שרת נחשב גם למי שקידם גישה מתונה במדיניות החוץ, מתוך הבנה שיחסים תקינים עם מדינות המערב חיוניים לגיוס הון ולסחר.