גרינלנד

גרינלנד, האי הגדול בעולם, היא טריטוריה אוטונומית של דנמרק שבה חיים כ-57 אלף תושבים בלבד - אך חשיבותה הגיאופוליטית והכלכלית עולה בעשרות מונים על גודל אוכלוסייתה. האי, שרובו מכוסה קרח, שוכן בנקודה אסטרטגית בין צפון אמריקה לאירופה ובשער האוקיינוס הארקטי, ומחזיק במשאבי טבע עצומים: על פי הערכות הסקר הגיאולוגי האמריקאי, בגרינלנד טמונים כ-1.5 מיליון טונות של מתכות נדירות הניתנות לכרייה - מהמאגרים הגדולים בעולם מחוץ לסין - לצד פוטנציאל של נפט, גז, אורניום וזהב.

לכותרות העולמיות הגיעה גרינלנד בעקבות התעניינותו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהצהיר כי האי חיוני לביטחון הלאומי האמריקאי והעלה את רעיון סיפוחו או רכישתו מדנמרק - רעיון שדנמרק וגרינלנד דחו בתוקף, וסקרים הראו שרוב מכריע של התושבים מתנגד לו. מאחורי ההתעניינות עומדים המרוץ העולמי על מתכות נדירות החיוניות לתעשיות השבבים, הרכב החשמלי והנשק, הרצון לבלום את הדומיננטיות הסינית בתחום, ונתיבי שיט חדשים שנפתחים בארקטי עם הפשרת הקרחונים.

בפועל, כלכלת גרינלנד עדיין נשענת כמעט כולה על דיג ועל סובסידיות שנתיות נדיבות מדנמרק, וכריית המשאבים נתקלת במכשולים אדירים: היעדר כבישים ותשתיות, עלויות הפעלה גבוהות פי כמה מהמקובל בעולם, ואקלים קיצוני. מומחים מעריכים שפיתוח כרייה משמעותי יידרוש עשרות שנים והשקעות של מיליארדי דולרים - ולכן גרינלנד היא כיום בעיקר נכס אסטרטגי שהמעצמות נאבקות על השפעה בו, ופחות סיפור כלכלי מיידי. עם זאת, עצם הדיון העולמי כבר משפיע: חברות כרייה מערביות בוחנות זיכיונות באי, דנמרק מגדילה את ההשקעה הביטחונית בארקטי, וגרינלנד עצמה מנסה למנף את תשומת הלב לקידום עצמאות כלכלית שתקטין את תלותה בקופנהגן - מהלך שישנה את מפת הכוחות באזור כולו.