חיי מדף הם פרק הזמן שבו מוצר מזון או תרופה נשמר ראוי לשימוש בתנאי אחסון מוגדרים. עבור יצרנים ורשתות קמעונאות מדובר בפרמטר כלכלי מרכזי:
הארכת חיי המדף מפחיתה החזרות ופחת, מאפשרת הפצה לשווקים רחוקים יותר ומשפרת את ניהול המלאי, ואילו מוצרים בעלי חיים קצרים מחייבים לוגיסטיקה מהירה ויקרה. בישראל עלתה סוגיית מי קובע את התאריך שמוטבע על האריזה, ומדיניות שהעבירה את הקביעה לאחריות היצרנים עוררה ויכוח
בין רצון לצמצם בזבוז מזון לבין חשש לפגיעה בבטיחות הצרכן. במקביל פועלות חברות טכנולוגיה וביוטק על ציפויים, אריזות פעילות וחומרים משמרים טבעיים שמאריכים את חיי המוצר בלי לפגוע בטעם.
מדובר במוצרים מן החי כגון בשר, עוף ודגים. המהלך מהווה יישור קו עם מדינות אירופה וארה"ב בהן היצרן קובע בעצמו את אורך חיי המדף של מוצרים מן החי ואמור לסייע בצמצום אובדן המזון. נשאלת השאלה - האם היצרנים ינצלו את הכוח הזה לרעה?
