ההסתדרות הרפואית בישראל היא הארגון היציג של הרופאים במדינה, ומשמשת גם איגוד מקצועי וגם גוף המנהל משא ומתן על תנאי העסקה מול המדינה ומול קופות החולים. ההסכמים הקיבוציים שהיא חותמת קובעים את שכר הרופאים, את מכסות התורנויות ואת תנאי ההתמחות, ולכן יש להם
השפעה ישירה על תקציב הבריאות הציבורי. הארגון מעורב גם בסוגיות של תקינה, פריסת כוח אדם רפואי בפריפריה והכרה בהתמחויות. סכסוכי עבודה בתחום הזה מגיעים לא פעם לבית הדין לעבודה ומשפיעים על זמינות השירות
לציבור. עבור קורא כלכלה, ההתפתחויות בו רלוונטיות להבנת מבנה ההוצאה הציבורית על בריאות ולשאלת המחסור ברופאים ובמקצועות טיפול נוספים.
רופא מומחה לאף אוזן גרון בבית החולים שמיר טען שהמדינה קיפחה את שכרו בתחילת המגפה, משום שהיא חישבה אותו לפי חודשים שבהם הוא שהה בהשתלמות באיטליה ולא עשה תורנויות. בית הדין לעבודה קבע שההסכם ברור והחישוב היה תקין, ואף חייב את הרופא בהוצאות משפט