הקצאה פרטית

כשחברה ציבורית צריכה כסף, לא תמיד היא פונה לכלל הציבור. לעיתים היא מקצה מניות למשקיע אחד או לקבוצה מצומצמת של משקיעים — מהלך שנקרא הקצאה פרטית.

היתרון ברור: התהליך מהיר וזול בהרבה מהנפקה לציבור, לא דורש תשקיף מלא, ומאפשר לגייס גם כשחלון ההנפקות סגור. פעמים רבות ההקצאה משמשת גם ככלי אסטרטגי — הכנסת שותף בעל ידע, בעל לקוחות או גורם שמביא איתו לגיטימציה בשוק.

אלא שיש לכך מחיר: דילול. בעלי המניות הקיימים מחזיקים לאחר ההקצאה בנתח קטן יותר מהחברה, ואם המחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק — נשאלת השאלה מדוע קיבל דווקא המשקיע החדש הנחה.

מסיבה זו הדין הישראלי מסדיר את התחום בקפידה. הקצאה מהותית או הקצאה לבעל שליטה מוגדרת כ"הקצאה פרטית חריגה" ומחייבת אישורים מיוחדים, ובכללם אישור האסיפה הכללית. הכללים נועדו למנוע מצב שבו בעלי עניין מגדילים את אחזקתם על חשבון הציבור.

בבורסת ת"א ההקצאות נפוצות במיוחד בחברות קטנות ובחברות צמיחה, ודיווח על מהלך כזה נחשב אירוע מהותי שמושך תשומת לב בשוק ההון.