הטעיית צרכנים היא מצב שבו עוסק מציג בפני הלקוח מידע שאינו נכון או חסר בנוגע למוצר, למחירו, לתנאי העסקה או לזהות היצרן, באופן שעלול להשפיע על החלטת הרכישה. החוק בישראל אוסר על כך במפורש ומאפשר לתבוע פיצוי גם ללא הוכחת נזק ממשי, ולכן הנושא הפך למנוע מרכזי
של תביעה ייצוגית נגד רשתות שיווק, יבואנים, חברות תקשורת וגופים פיננסיים. בתי המשפט נדרשים להבחין בין הגזמה שיווקית מקובלת, שהצרכן הסביר אינו מתייחס אליה כהצהרה עובדתית, לבין מצג ממשי שהטעה אותו.
פסיקות בנושא עיצבו את אופן הצגת המחירים במדפים, את חובת גילוי הרכיבים ואת ניסוח הפרסומות. עבור חברות מדובר בסיכון משפטי מוחשי שמחייב פיקוח פנימי, ובעבור הציבור בכלי אכיפה מרכזי מול יוקר המחיה.
לקוחה שקנתה עגבניות שרי ופירות במחירי מבצע, גילתה שהיא משלמת הרבה יותר. אחרי ששלושה עובדים שונים סירבו להיענות לדרישותיה לשלם את המחיר על פי הפרסומים, היא החליטה לתבוע. שופרסל תשלם לה 20 אלף שקל