שעונים הם קטגוריית מוצר שהתפצלה לשני שווקים שונים לחלוטין. מצד אחד שעונים חכמים, שהפכו לשוק אלקטרוניקה צרכנית גדול שבו מתחרות יצרניות טלפונים וחברות כושר, ובו מתרחשות רכישות בשווי מיליארדים. מצד שני שעוני יוקרה מכניים, שנתפסים כנכס אלטרנטיבי לשימור
ערך: דגמים מבוקשים ממותגים שווייצריים נסחרים בשוק המשני במחירים גבוהים ממחיר הקטלוג, ומחירם עלה בחדות בתקופת גאות ואז תיקן כלפי מטה. השוק המשני הזה מושפע מנזילות, מריבית וממצב שוקי המניות והנכסים הדיגיטליים. בישראל התחום עלה לכותרות גם בהקשרי אכיפת מס. עבור
קורא הכלכלה מדובר בהמחשה של יחסי מותג, נדירות ותשואה בהשקעות אלטרנטיביות מול נכסים סחירים בשוק ההון.
למרות מספר הערכות שהועלו בתחילת העידן הדיגיטלי, שעוני יד לא פסו מהעולם אלא להיפך – במקומות רבים פריטים אלו רק הפכו פופולריים ואופנתיים יותר ויותר, והכוונה היא בין היתר לשעונים "אנלוגיים" כמו אלו שהכרנו פעם, שמשגשגים ופורחים עדיין לצידם של השעונים החכמים והדיגיטליים.?
