תיקון לחוק השקעות משותפות בנאמנות, שהסדיר את המעבר מתעודות סל לקרנות סל בישראל. עד לתיקון פעלו תעודות סל כהתחייבות של המנפיק לספק את תשואת המדד, מבנה שיצר סיכון אשראי כלפי המנפיק ואפשר לו לרשום
רווח או הפסד מהפער מול המדד. התיקון הפך את המכשירים לקרנות נאמנות סחירות שאינן מתחייבות לתשואה, מה שביטל את סיכון המנפיק אך גם את מנגנון ההתחייבות המלאה לתשואת המדד. המהלך לווה בהתנגדות של מנפיקים ובעתירה לבג"ץ, מתוך חשש לפדיונות ולשינוי בהתנהגות המשקיעים.
בפועל המעבר לקרנות סל יישר קו עם הפרקטיקה המקובלת בעולם והגביר את השקיפות בעמלות ובמנגנון ההצמדה, בפיקוח רשות ניירות ערך.
במידה וההשקעה במדדים ישראלים תצמח לרמה המקבילה לזו הקיימת בארה"ב, בעיית הנזילות בשוק המקומי תיפתר, עלויות המימון של החברות יפחתו ונגישותן להון תשתפר והציבור הישראלי יוכל להגדיל את החשיפה לחברות המובילות בישראל בהיקף ראוי ולא יזניח מאות מיליארדי שקלים כאבן שאין לה הופכין בחשבונות העו"ש
דעה