הכנסה קבועה היא קטגוריית השקעה שבה המשקיע מקבל תשלומים ידועים מראש לאורך חיי ההשקעה. האפיק המרכזי בה הוא אגרות חוב, ממשלתיות וקונצרניות, ולצידו פיקדונות בנקאיים, מלוות קצרי מועד וקרנות המתמחות
באפיק. עיקרון היסוד הוא שהמשקיע מלווה כסף למנפיק ומקבל ריבית תקופתית והחזר קרן במועד הפדיון. ההשקעה נחשבת סולידית ביחס למניות, אך היא חשופה לשני סיכונים מרכזיים: סיכון אשראי, כלומר יכולת המנפיק לעמוד
בהתחייבויותיו, וסיכון ריבית, שכן עליית תשואות בשוק מורידה את מחירי האיגרות הקיימות. משך החיים הממוצע של האיגרת מודד את הרגישות הזו, ולכן הוא הפרמטר המרכזי בבניית תיק באפיק. בישראל אפיק זה תופס נתח מרכזי בחיסכון הפנסיוני.
המספר האמיתי נמוך יותר, הרי הממוצע מוטה כלפי מעלה - שני העשירונים העליונים אחראים ל-39% מההכנסות בישראל, זה אומר שהרוב חוסכים פחות, אם בכלל. נתון ההוצאות של הלמ"ס גם לא כולל משכנתא; הקורונה גרמה למשפחה ממוצעת להוציא 15% פחות ואחרי הקורונה ההוצאה הריאלית
זינקה ב-10%. ההוצאה הממוצעת על דיור בישראל נמוכה משחשבתם: כ-4,300 שקל למשפחה
