כבישים הם עמוד השדרה של תשתיות התחבורה היבשתית, ומשמשים לתנועת כלי רכב פרטיים, להסעת נוסעים ולהובלת סחורות. בישראל מנוהלת רשת הכבישים הבין-עירונית בעיקר על ידי חברת נתיבי ישראל, לצד כבישי אגרה ופרויקטים המבוצעים במודלים של שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי
לפרטי, כמו זיכיונות הפעלה ארוכי טווח.
להשקעה בכבישים השפעה כלכלית רחבה: היא מקצרת זמני נסיעה, מוזילה עלויות הובלה ומרחיבה את שוק העבודה הנגיש לתושבי הפריפריה. סלילת כביש חדש או שדרוג מחלף משפיעים ישירות על ערכי הקרקע בסביבתו, ולכן מהווים שיקול מרכזי
בשוק הנדל"ן ובתמחור פרויקטים למגורים. לעיתים מקודמות תוכניות בנייה במקביל להקמת התשתית.
מנגד, ההסתמכות על תחבורה פרטית מעוררת דיון ציבורי על גודש בכבישים, זיהום אוויר ובטיחות. גורמים מקצועיים
מצביעים על כך שהרחבת כבישים לבדה אינה פותרת את הגודש לאורך זמן, שכן היא מייצרת ביקוש נוסף, ומדגישים את הצורך בתחבורה ציבורית ובמסילות. פרויקטים אלה מבוצעים על ידי חברות תשתית, שרבות מהן נסחרות בבורסת ת"א,
וזוכות בהם במכרזים ממשלתיים גדולים.
הנתיבים המהירים מבטיחים קיצור משמעותי של זמן הנסיעה, אבל במחיר שלא כולם יוכלו או ירצו לשלם. האגרה תשתנה לפי העומס, תיגבה בכל מקטע בנפרד ועשויה להצטבר לסכומים גבוהים בשעות שיא. המדינה מקווה להפחית פקקים, והנהגים יצטרכו להחליט מה שווה להם יותר: כסף או
זמן