הלכת השיתוף היא דוקטרינה שפיתחה הפסיקה בישראל, ולפיה נכסים שנצברו במהלך חיים משותפים שייכים לשני בני הזוג בחלקים שווים, גם כאשר הם רשומים על שם אחד מהם בלבד. ההלכה חלה על זוגות שנישאו לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון, ועל ידועים
בציבור שאינם נשואים. היקף השיתוף נקבע לפי כוונת הצדדים ואורח חייהם, והוא עשוי לכלול דירת מגורים, חסכונות, זכויות פנסיה ולעיתים אף נכסים עסקיים. בהליכי גירושין מדובר בסוגיה בעלת משקל כספי מכריע,
המעוררת מחלוקות סביב נכסים שהובאו מלפני הקשר או שהתקבלו בירושה ובמתנה. עריכת הסכם ממון מראש מצמצמת את אי הוודאות סביב חלוקת הרכוש.
השופט ירון אלטרזון מבית המשפט לענייני משפחה בחדרה דחה תביעה של בת שביקשה לבטל מתנה במקרקעין שנתן אביה המנוח לאחיה בלבד. לטענתה, מחצית מהדירה שייכת לאם המנוחה מכוח הלכת השיתוף. השופט קבע כי אף שהאם הביעה בצוואתה מורת רוח מהעברת הזכויות, היא ידעה על כך
במשך שנים, לא פעלה כדי לשנות זאת, השלימה עם המצב - וויתרה למעשה על זכויותיה
