ההסדרה החוקית של יחסי שוכר ומשכיר בישראל התרחבה עם חקיקת פרק השכירות למגורים, המכונה גם חוק השכירות ההוגנת. החוק קובע דרישות סף לדירה הראויה למגורים, מסדיר את חלוקת האחריות לתיקונים ולתשלומים בין הצדדים, מגביל את סוגי הביטחונות שניתן לדרוש מהשוכר ואת
גובהם, ומחייב חוזה בכתב הכולל פרטים מהותיים. מטרתו לצמצם פערי כוחות בשוק שבו חלק ניכר ממשקי הבית מתגורר בשכירות לטווח ארוך. סוגיות שכיחות המגיעות לערכאות כוללות מימוש שיק ביטחון לאחר עזיבה, ליקויים
בדירה ופינוי שוכר שאינו משלם. הצעות נוספות בתחום עוסקות בהגבלת קצב עליית דמי שכירות ובעידוד שכירות מוסדית ארוכת טווח.
לטענת השוכרת, בווילה ששכרה התגלו ליקויים רבים, ולכן נטשה את הנכס. בעל הנכס טען שהסכום כלל כסף שהפסיד בשל השכרת הנכס בזול לאחרים - אך הוא עשה זאת עוד לפני שהווילה הושכרה שוב. השופטת קיבלה את עמדת השוכרת
