המהלך נועד לסייע למפעלים להתמודד עם כניסתו של מס הפחמן - אך גם להפוך את ההתייעלות להזדמנות כלכלית שתשפר תחרותיות ותקטין עלויות.

הבית הלבן במצור כלכלי על איראן - בים, בסין, בקריפטו. המטרה היא ייבוש המזומנים של משמרות המהפכה ופגיעה בתפקוד של הממשל. השאלה: האם משטר פאנטי נשבר מכאב כלכלי, או שצריך משהו חזק בהרבה?

יצוא האנרגיה של ארה"ב שובר שיאים, עם כמעט 12.9 מיליון חביות ביום של נפט ומוצרי נפט, ובמקביל גם יצוא הגז הטבעי הנוזלי מזנק. אירופה ואסיה מחפשות כל מטען פנוי, אבל מאחורי הקפיצה הזאת יש גם שאלה גדולה יותר: האם ארה"ב יכולה להפוך את הביקוש של זמן מלחמה ליתרון קבוע, או שמדובר בחלון חד-פעמי שנובע מהכאוס בהורמוז.

לפי ניתוח של הבנק, השוק עדיין לא מאזן את הפגיעה הגדולה בהיצע שנגרמת מהמלחמה עם איראן ומהשיבוש בהורמוז. גם ברמות של כ-100 דולר לחבית בברנט וכ-121 דולר בשוק הפיזי, הביקוש לא נחלש מספיק כדי לסגור את הפער. אם לא יהיה שיפור מהיר בהיצע, המחירים כנראה ימשיכו לעלות 

נשיא ארה"ב מורה לצי לירות בכל כלי שיט שינסה להניח מוקשים במצר הורמוז, בזמן שהכוחות האמריקאיים עולים על אוניות נוספות הקשורות לאיראן ומלווים אחרות מחוץ לאזור החסימה. במקביל, איראן תוקפת אוניות, גובה אגרות מעבר ומבהירה כי פתיחה מלאה של המצר אינה אפשרית כל עוד המצור האמריקאי נמשך

אירופה מגבירה את הפיקוח על שוק הדלקים, שוקלת חובת מלאי לדלק סילוני ומקדמת סיוע לצרכנים ולתעשייה - בניסיון למנוע מחסור, לבלום את הזינוק במחירים ולצמצם פגיעה בתעופה ובעונת התיירות

הורמוז כמעט נעצר: איראן יורה על אוניות ותופסת לראשונה כלי שיט במצר

לפחות שתי מכליות איראניות עמוסות נפט חצו את המצור האמריקאי; איך הן עשו זאת? ולמה היכולת של וושינגטון לחנוק לחלוטין את יצוא הנפט של טהראן מוגבלת יותר ממה שטראמפ מציג

המעבר מפתרונות קצרי טווח לטכנולוגיות אגירה מתקדמות משנה את כלכלת האנרגיה - ומשפיע על השקעות, תמחור ויציבות הרשת

בשעה שהאיראנים מזגזגים בשאלה אם להגיע לשיחות עם ארה"ב או לא, הם מספקים מתווה למעבר במצר שבפועל מחריף את העימות בין הצדדים