המערכת הבנקאית בישראל ריכוזית במיוחד, ונשלטת על ידי מספר קטן של קבוצות גדולות שמחזיקות את רוב פיקדונות הציבור והאשראי. תפקידה הבסיסי הוא תיווך פיננסי: קבלת פיקדונות והפיכתם לאשראי לעסקים, למשקי בית ולמשכנתאות, תוך ניהול סיכוני נזילות ואשראי. הרווחיות
של בנקים מושפעת מאוד מרמת הריבית, שכן פער הריביות בין ההלוואות לפיקדונות מתרחב בסביבה של ריבית גבוהה, נושא שהוליד ביקורת ציבורית ודיוני חקיקה.
הרגולציה נעשית על ידי הפיקוח בבנק המרכזי, שקובע דרישות הון, כללי חשיפה ומדיניות חלוקת דיבידנד. רפורמות שמקודמות בשנים האחרונות כוללות בנקאות פתוחה, ביטוח פיקדונות, הקלת מעבר בין בנקים וכניסת גופים חוץ בנקאיים, במטרה להגביר תחרות.
חצי שנה לאחר אישור הרפורמה שנועדה לעודד הקמת בנקים חדשים, בכנסת מזהירים מפני עיכובים שעלולים לפגוע ביישום שלה. במוקד הביקורת עומד העיכוב בהקמת צוות לבחינת ביטוח פיקדונות, שנחשב כלי חשוב להגברת התחרות במערכת הבנקאית. במקביל, עלתה גם מחלוקת סביב העלאת
תעריפי שב"א, שלדברי גורמים בענף עלולה להתגלגל בסופו של דבר לציבור