חוק המכר
חוק המכר, התשכ"ח-1968, הוא חוק ישראלי המסדיר את יחסי הזכויות והחובות שבין מוכר לקונה בעסקאות מכירת נכסים, ובכלל זה נכסי מקרקעין ומיטלטלין. החוק קובע כללים באשר לחובת הספקת הממכר בהתאם למוסכם, אחריות המוכר לפגמים בנכס וזכויות הקונה במקרה של הפרת ההסכם
על ידי המוכר.
לצד חוק המכר הכללי, קיים בישראל גם חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, המעניק הגנות ייחודיות לרוכשי דירות מקבלנים, ובהן חובת מסירת מפרט טכני מפורט, אחריות לתקופת בדק ואחריות לתקופה ממושכת יותר בגין ליקויי בנייה מהותיים. חוק נלווה נוסף,
חוק
המכר (דירות)(הבטחת השקעות של רוכשי דירות), מחייב קבלנים להבטיח את כספי הרוכשים באמצעות ערבות בנקאית או פוליסת ביטוח.
הגנות אלו נוצרו בעקבות מקרים היסטוריים של קריסת קבלנים ופגיעה ברוכשי דירות שאיבדו את כספם, ונועדו להבטיח כי כספי הרוכשים
יוחזרו להם
או שהדירה תימסר להם גם אם הקבלן נקלע לקשיים כלכליים במהלך הבנייה. עורכי דין המתמחים במקרקעין ממליצים לרוכשי דירות לבחון בקפידה את סעיפי החוזה מול הוראות חוק המכר (דירות), שכן החוק קובע כי תניה המקפחת את הקונה ביחס להוראותיו בטלה.
החוק מחייב הבטחת כספי רוכשים בערבות בנקאית או בביטוח, ולכן הוא מרכזי בעסקאות רכישה מקבלנים . איחור במסירת דירה מזכה בפיצוי קבוע בחוק, וסוגיות אלה מגיעות תדיר למערכת המשפט האזרחית.