מגדלי מגורים הם בנייני דירות רבי קומות המיועדים למגורים, אשר הפכו בעשורים האחרונים למאפיין מרכזי בנוף הערים הגדולות בישראל, ובראשן תל אביב, רמת גן וגבעתיים. הקמתם נובעת בין היתר ממחסור בקרקע זמינה לבנייה ומהצורך למקסם ניצול שטח במרכזי ערים צפופים. מגמה
זו ניכרת גם בערי לוויין נוספות באזור המרכז, ההולכות ומאמצות תכניות בנייה לגובה כפתרון למחסור בקרקעות.
פרויקטים רבים של מגדלי מגורים בישראל מקודמים במסגרת תוכניות התחדשות עירונית, ובהן פינוי-בינוי ותמ״א 38, המאפשרות הריסת מבנים ישנים והקמת מגדלים חדשים
תמורת דירות משודרגות לדיירים הקיימים. מודל זה נועד להתמודד עם מצוקת הדיור ועם הצורך בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה.
לצד היתרונות בניצול קרקע וחידוש עירוני, מעורר תחום מגדלי המגורים גם ביקורת בנוגע לעומס על תשתיות, לשינוי אופי השכונות ולעלייה במחירי הדיור
באזורים המבוקשים. רשויות התכנון בישראל נדרשות לאזן בין הצורך בהגדלת היצע הדיור לבין שיקולים תכנוניים וסביבתיים. פרויקטים אלה דורשים תכנון קפדני של תשתיות חנייה, תחבורה ציבורית ושטחים ציבוריים פתוחים בסביבתם המיידית.
הם משנים קו רקיע, יוצרים זהות עירונית חדשה ומאפשרים עירוב שימושים – אבל גם טומנים בחובם סיכונים כלכליים, סביבתיים וחברתיים. מבט רחב על תופעת המגדלים בישראל, מהחזון ועד להשלכות
top10 