בית המשפט לענייני משפחה הוא ערכאה ייעודית הדנה בסכסוכים בתוך התא המשפחתי. בסמכותו נושאים כמו גירושין וחלוקת רכוש, מזונות ילדים ובן זוג,
משמורת והסדרי שהות, אפוטרופסות, צוואות וירושות וסכסוכים כספיים בין קרובי משפחה. הדיונים מתנהלים לרוב בדלתיים סגורות ותוך שימוש ביחידות סיוע מקצועיות, והליכי ההוכחה בו גמישים יותר מאשר בערכאות אזרחיות רגילות. להחלטותיו יש משקל כלכלי ניכר: הן קובעות את
חלוקת הנכסים, את שיעורי התשלומים החודשיים ואת זכויות הפנסיה והחיסכון שנצברו במהלך הנישואין. פסיקות עקרוניות של הערכאה משפיעות על הדרך שבה זוגות בישראל מסדירים הסכמי ממון ותכנון פיננסי משפחתי, ועל אופן הכרעתם של בית
המשפט העליון בערעורים.
זוג יהודי שרוצה להתגרש יצטרך לעבור בבית הדין הרבני לצורך הגט, אבל זה לא אומר שכל הגירושים חייבים להתנהל שם; רכוש, ילדים וסוגיות כספיות יכולים להגיע גם לבית המשפט לענייני משפחה, ובחלק מהמקרים למקום שבו התחיל ההליך יכולה להיות משמעות גדולה. מה ההבדל בין
שתי הערכאות, האם אחת מהן זולה יותר, ולמה הבחירה איפה לנהל את הסכסוך עלולה להשפיע על הרבה יותר מגובה האגרה?