רצף המלחמות אחרי תקופת הקורונה יצר "כלכלת פוסט-טראומה" חסרת תקדים. מצד אחד, הפחד ממיתון ומהחרפת המצב הביטחוני דוחף משקיעים לנזילות מקסימלית וצמצום הוצאות - מצד שני, הגישה של "חיים רק פעם אחת" שוברת שיאים בנתוני האשראי, בטיסות ובמסעדות; האם אנחנו מתכוננים
ליום פקודה או פשוט הפסקנו להאמין בחיסכון לטווח רחוק?