פיזור השקעות

פיזור השקעות הוא עיקרון מרכזי בניהול תיקי השקעות, המתבטא בחלוקת הכספים המושקעים בין נכסים, ענפים, אזורים גאוגרפיים ומטבעות שונים, במקום ריכוזם באפיק בודד. המטרה המרכזית של פיזור היא צמצום הסיכון הכולל של התיק, שכן ירידה בערכו של נכס אחד עשויה להתקזז

מול עלייה או יציבות בנכסים אחרים שאינם מתואמים עמו, וכך מוקטנת התנודתיות הכוללת של תיק ההשקעות לאורך זמן.

בפרקטיקה, פיזור השקעות יכול לבוא לידי ביטוי בהחזקת שילוב של מניות ואג"ח, השקעה במספר ענפי משק שונים, חשיפה לשווקים בינלאומיים לצד השוק המקומי,

ושילוב נכסים סחירים ולא סחירים כגון נדל"ן. קרנות נאמנות, תעודות סל וקופות גמל הן כלים נפוצים המאפשרים למשקיעים פרטיים להשיג פיזור רחב גם בסכומים קטנים יחסית, ללא צורך ברכישה ישירה של ניירות ערך רבים.

יועצי השקעות ורגולטורים בישראל, ובהם רשות ניירות

ערך, מדגישים את חשיבות הפיזור כאמצעי לניהול סיכונים אחראי, בפרט עבור חוסכים לטווח ארוך כגון חיסכון פנסיוני. עם זאת, פיזור אינו מבטל סיכון לחלוטין, אלא נועד לצמצם את התלות בביצועיו של נכס בודד ולהפחית תנודתיות בתיק ההשקעות לאורך זמן, מבלי לפגוע יתר על המידה

בפוטנציאל התשואה הכולל.

בחירת שיעור החשיפה בין מניות לאפיקים סולידיים, ובין השוק המקומי לשווקים בחו"ל, קובעת את רמת התנודתיות של התיק, ולכן היא נקודת המוצא בבניית תמהיל השקעות מותאם אישית.