הפרדה מבנית היא כלי רגולטורי המחייב תאגיד לנהל את פעילויותיו השונות בחברות נפרדות, עם הנהלות, מערכות ודיווח כספי עצמאיים. בישראל המונח מזוהה בעיקר עם שוק התקשורת: קבוצות כמו בזק והוט
נדרשו להפריד בין פעילות התשתית לבין פעילות הסלולר, השידורים והאינטרנט, כדי למנוע סבסוד צולב וניצול של כוח שוק בתשתית לטובת שירותים מתחרים. ביטול ההפרדה או הקלה בה הפכו לנושא מרכזי בדיוני משרד התקשורת, משום שהם משפיעים ישירות על מבנה העלויות של הקבוצות ועל
יכולתן להציע חבילות משולבות. עיקרון דומה קיים גם בענפי החשמל והדלק, שבהם מופרדות פעילויות ייצור, הולכה וחלוקה, וכן בהפרדה בין בנקים לחברות כרטיסי האשראי.
