אימוץ

מוסד האימוץ מוכר במרבית מדינות העולם, אף שהכללים המשפטיים המסדירים אותו משתנים ממדינה למדינה. אימוץ הוא הליך משפטי וחברתי שבמסגרתו הופכים הורים לאחראים החוקיים על ילד שאינו צאצאם הביולוגי, תוך יצירת מערכת יחסים משפטית מלאה ההולמת קשר הורי טבעי. בישראל

מוסדר תחום האימוץ בחוק ומצוי בפיקוחם של משרד הרווחה ובתי המשפט לענייני משפחה, המאשרים כל הליך אימוץ בהתאם לטובת הילד כשיקול מרכזי.

הליך האימוץ בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, כרוך בבדיקות מעמיקות של המשפחות המבקשות לאמץ, ובמעורבות של גורמי רווחה מקצועיים

המלווים את התהליך משלביו הראשונים ועד להשלמתו הרשמית בבית המשפט. קיימים גם מסלולים של אימוץ בין-ארצי, המורכבים יותר מבחינה משפטית ובירוקרטית ומערבים לרוב שיתוף פעולה בין רשויות במדינות שונות.

הנושא מעורר מעת לעת עניין ציבורי, בין היתר בשל סיפורים אישיים

של משפחות מאמצות ומאומצים המתפרסמים בתקשורת, ולעיתים גם בשל דיון ציבורי בנוגע למורכבות ההליכים, למשכם הממושך ולצורך בהתאמות רגולטוריות לשיפור התהליך, לרבות קיצור זמני ההמתנה, שיפור הליווי המקצועי הניתן למשפחות המאמצות והתחשבות רבה יותר בקולם של המאומצים הבוגרים.

להליך האימוץ נלווים היבטים כלכליים, ובהם זכאות לחופשה ולתשלומים מהביטוח הלאומי לצד עלויות ייצוג משפטי. סוגיות רגישות בתחום נדונות לא אחת בערכאות ומעסיקות את מערכת המשפט בישראל.