שיתוף רכושי הוא הכלל המשפטי שלפיו נכסים שנצברו במהלך חיים משותפים שייכים לשני בני הזוג בחלקים שווים, גם אם רשומים על שם אחד מהם בלבד. לגבי זוגות שנישאו לאחר שנת 1974 חל חוק יחסי ממון הקובע איזון משאבים בעת פקיעת הנישואין, ואילו לגבי ידועים
בציבור ולגבי נכסים חיצוניים ממשיכה לחול הלכת השיתוף שנקבעה בפסיקה. השאלה המרכזית בהליכים אלה היא כוונת שיתוף ספציפית בנכס, ובעיקר בדירת מגורים שהובאה לקשר על ידי צד אחד. בתי המשפט קבעו שאין להטיל על ידועים בציבור נטל הוכחה כבד יותר רק משום שבחרו שלא להינשא.
הסוגיה מרכזית בהליכי גירושים ומשפיעה ישירות על חלוקת דירות, חסכונות פנסיוניים ומניות בחברות.
פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל עושה סדר באחת השאלות הנפוצות ביותר ביחסים של זוגות לא נשואים. השופטת גלית מרגלית ביטון קבעה כי אף שבני זוג שחיו יחד במשך ארבע שנים ייחשבו ידועים בציבור - בזמן שהגבר עדיין נשוי רשמית לאשה אחרת, אין בכך כדי
להקנות שיתוף כלכלי או זכויות ברכוש, כל עוד לא הוכחה כוונה מפורשת ומסודרת לכך
