מועדון צרכנות הוא גוף שמרכז כוח קנייה של קבוצת לקוחות כדי להשיג הנחות מספקים, ובישראל הוא נפוץ בוועדי עובדים, בארגונים מקצועיים וברשתות קמעונאיות. המודל העסקי נשען על דמי חבר, על עמלות מהספקים ועל שיתופי פעולה עם חברות כרטיסי
אשראי, שמשלבות את המועדון בכרטיס ייעודי ומקבלות בתמורה נאמנות לקוחות ונתוני צריכה. עבור הצרכן היתרון הוא הנחות במוצרי חשמל, נופש וטיסות, אך כדאיות החברות תלויה בהיקף השימוש בפועל ובהשוואת המחיר לשוק החופשי. בשנים האחרונות הפכו המועדונים
לנכס אסטרטגי, ועסקאות רכישה של מועדוני לקוחות נעשות לפי שווי המשקף את מספר החברים ואת היקף המחזור. גם רשתות מזון גדולות כמו רמי לוי מפעילות מועדון משלהן.
סטרימינג, מוזיקה, ענן, חדר כושר, משלוחים ואפליקציות יכולים להצטבר בלי שנרגיש למאות שקלים בחודש; בדוגמה אחת, תשעה שירותים מגיעים ל־765 שקל בחודש וליותר מ־9,000 שקל בשנה - מהניסיון החינמי ששכחתם לבטל ועד חדר הכושר שאתם כמעט לא מגיעים אליו, כך תבדקו אילו
מנויים באמת שווים את הכסף.
על רקע הגידול בהיקפי השימוש של לקוחות באפליקציות תשלום דיגיטליות, הפיקוח על הבנקים פרסם הוראות שנועדו להסיר את הצגת הנתונים; בנק ישראל פותח את שוק התשלומים למועדוני צרכנות ומאפשר גישה ישירה למערכת כרטיסי החיוב של חברת שב"א
