אחריות היא התחייבות שנותן יצרן, יבואן או משווק ביחס לתקינותו של מוצר לתקופה מוגדרת מרגע הרכישה. במסגרת האחריות, הצרכן זכאי לתיקון, החלפה או זיכוי במקרה של תקלה שאינה נובעת משימוש בלתי תקין במוצר. תקופת האחריות משתנה בהתאם לסוג המוצר, כאשר מוצרי חשמל
גדולים זוכים לרוב לתקופה ארוכה יותר. יבואנים רשמיים מחויבים לרוב לספק אחריות בהתאם לתקנות היבוא.
בישראל מוסדרת האחריות למוצרים בחוק הגנת הצרכן, הקובע כללים לגבי אורך תקופת האחריות המינימלית לסוגי מוצרים שונים, וכן חובות גילוי
של העוסק כלפי הצרכן בנוגע לתנאי האחריות והחריגים לה בעת הרכישה. צרכנים המבקשים לממש אחריות נדרשים לרוב להציג חשבונית או אישור רכישה מקורי. תקלות הנובעות מפגם ייצור מכוסות בדרך כלל במסגרת האחריות הבסיסית.
מעבר לאחריות החוקית,
יצרנים רבים מציעים אחריות מורחבת בתשלום, המכסה תקופה ארוכה יותר או תקלות נוספות, ומהווה שיקול מרכזי עבור צרכנים ברכישת מוצרי חשמל, רכב ואלקטרוניקה יקרים ומורכבים. סוכנויות להגנת הצרכן מסייעות לעיתים לצרכנים במקרים של סירוב לא מוצדק
למימוש אחריות. צרכנים רשאים לפנות לרשות להגנת הצרכן במקרה של סירוב לא סביר.
היקף האחריות שנותן יבואן משפיע על עלות המוצר ועל סיכויי התביעה בעת תקלה, ולכן הנושא נמצא בליבת דיני הצרכנות
ומשלים את הכיסוי שמעניקות פוליסות ביטוח מורחבות.
סעיף 132 לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב מחייב הצעת מחיר בכתב עם הפעולות, שעות העבודה הצפויות, החלפים, היקף האחריות ופירוט התשלומים, וסעיף 131 מקדים לה חובה להציג יותר מסוג אחד של חלף ולהסביר את ההבדלים. הרף המזערי של האחריות למוצר תעבורה הוא
שלושה חודשים או 6,000 קילומטרים
