כלכלה ריכוזית היא שיטה שבה השלטון המרכזי קובע את הקצאת משאבי הייצור, את המחירים ואת יעדי התפוקה, במקום להותיר את ההכרעות לכוחות ההיצע והביקוש. המודל יושם במלואו בגוש הסובייטי ובמדינות נוספות, וגרסאות מרוככות שלו קיימות עד היום במשקים שבהם המדינה שולטת
בבנקים, בתשתיות ובענפים אסטרטגיים. יתרונו הנטען הוא היכולת לגייס משאבים במהירות לפרויקטים לאומיים, וחסרונו המרכזי הוא היעדר אותות מחיר, שמוביל לעודפים ולמחסור בו זמנית ולפגיעה בתמריץ להתייעל. בדיון הישראלי המונח עולה בהקשר של ריכוזיות במשק, של מכסים גבוהים
על מוצרים מיובאים ושל מגבלות על היבוא, וכן בשאלה כמה מעורבות ממשלתית נדרשת כדי לתקן כשלי תחרות.
בסביבה שבה אנשים חופשיים לחשוב, הם חופשיים גם להעלות רעיונות, לפתח אותם, ולשווק אותם, אבל לדיקטטורות יש יתרון בכל מה שנוגע לקבלת החלטות. רגע, זה לא הסוף. לדמוקרטיה יש יתרון ברור על פני דיקטטורה - הנה המספרים וגם השאלות שעדיין נותרו פתוחות
