מיסוי פיצויים שקיבל נישום מעורך דינו על עוגמת נפש

שאלה -------- נישום נשא ונתן בדבר מכירת נחלת משק חקלאי. לשם כך נעזר בעורך דין, שינהל את המשא ומתן. הניהול היה כושל, ובשל כך נאלץ הנישום לפצות כספית שני לקוחות, שהיו מועמדים לקניית הנחלה (קונה "א" וקונה "ב"), אשר בשל הניהול הכושל של המשא ומתן, לא רכשו לבסוף את הנחלה.

לאחר תשלום הפיצויים ללקוחות המועמדים לקנייה הוסר צו המניעה למכירת הנחלה; ולבסוף, היא נמכרה לקונה "ג" במחיר נמוך בהרבה מכפי שהיה בתחילה.

לצורך מכירת הנחלה לקונה "ג", נאלץ הנישום להיעזר בעורך דין אחר; ולכן תבע את עורך הדין הקודם, שבגללו נגרמו לנישום הוצאות כספיות מרובות, כגון: הוצאות בתי משפט, לקיחת הלוואות בבנק לצורך תשלומי הפיצויים למועמדים לקניית הנחלה, תשלום לעורך הדין האחר, וכדומה.

לבסוף, נחתם הסכם פשרה עם עורך הדין הקודם וחברת הביטוח שלו, והוא קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט, ונפסקו לטובת הנישום-התובע פיצויים על עוגמת נפש בסך של 450,000 ש"ח. 1. האם הפיצוי שנתקבל חייב במס ? 2. אם הפיצוי האמור חייב במס - האם ניתן לדרוש, להכיר כהוצאה, את הסכומים: ששולמו לכל עורכי הדין, וכן ששולמו בהם אגרות בית משפט, וכן כפיצויים ללקוח א' וללקוח ב', וכן כריבית לצורך מימון התשלומים, וכו' ? 3. האם יש פה חובת תשלום מע"מ ?

תשובה: --------- ככלל, פיצויים על עוגמת נפש, כפיצוי על נזק פרטי לא ממוני, הינם, לרוב, תקבולים חסרי "מקור"; וככאלה - אינם חייבים במס.

לעניין דינם של פיצויים על עוגמת נפש - ניתן, לאחרונה, פסק דין מפי כבוד השופט מגן אלטוביה, בעמ"ה 1146/03, דוידוביץ אברהם ואח' נ' פקיד שומה נתניה(1). באותו פסק הדין קיבל בית המשפט, חלקית, את ערעורו של הנישום וקבע, כי חלק מן הפיצויים, אשר קיבל הנישום מאת מעבידו לשעבר, הינם על עוגמת נפש; וככאלה - אינם חייבים במס.

הואיל וממקרה זה ניתן ללמוד אף לענייננו, נביא את עובדות המקרה ביתר פירוט.

דובר בעובד, אשר תבע את מעבידו בשל פיטורים, אשר לטענת העובד היו שלא כדין. תביעתו נסתיימה בהסכם-פשרה בין הצדדים, אשר בו סוכם, כי התובע יקבל את אלה: 55,000 ש"ח - בגין הפרשי שכר; 7,300 ש"ח - בגין ביטוח מנהלים וקרן השתלמות; 110,000 ש"ח - בגין הוצאותיו בניהול התביעה; 380,000 ש"ח - פיצוי בשל עוגמת נפש ונזק שתואר בסעיף 63 לתביעה; ו-107,700 ש"ח - הפרשי הצמדה וריבית. המערער דיווח על הסך 55,000 ש"ח בלבד - כהכנסה חייבת במס; ועל כל היתרה - כהכנסה שאינה חייבת במס. לעניין הפרשים של ביטוח המנהלים וקרן ההשתלמות - קיבל בית המשפט את עמדת פקיד השומה. לעניין הפרשי ההצמדה והריבית - הסכימו שני הצדדים, כי דינם כדין הקרן; ולפיכך, מה שייפסק לעניין הקרן יחול גם לעניין הריבית והפרשי ההצמדה. לעניין החזר ההוצאות - לא הייתה בין הצדדים מחלוקת של ממש; שכן, פקיד השומה הכיר בהוצאות המערער בסך 156,673 ש"ח, אשר הוכחו לפניו בדיוני השומה. נותרה, אם כן, המחלוקת בדבר 380,000 ש"ח, אשר בעניינם טען המערער, כי הם פיצוי על נזקים לא-ממוניים אלה: עוגמת נפש שנגרמה לו; פגיעה בשמו הטוב בעקבות מסע השמצות נגדו; וכו'. פקיד השומה טען, כנגד המערער, כי הסך האמור אינו אלא דמי הסתגלות, אשר שולמו על יסוד יחסי עובד-מעביד; וככאלה - הם חייבים, כולם, במס. על סמך מסכת הראיות, שהועלתה בכתבי הטענות, קבע בית המשפט, כי הוא מפצל את הסכום לשניים: ● סך 221,500 ש"ח, אשר הינו סביר לאור משכורתו של הנישום, הוותק שלו בעבודה, תרומתו לחברה שבה עבד, וכו'; וכן הסך מייצג 6 חודשי הסתגלות - זה סך, אשר יהיה חייב במס. ● יתרה בסך 158,500 ש"ח, אשר בית המשפט קבע, כי הינו, אכן, על עוגמת נפש - שהוא נזק לא-ממוני אשר נגרם למערער; ולפיכך - אינו חייב במס. הפרשי הריבית וההצמדה ייוחסו, כאמור, בהתאמה, לפי החלק החייב במס ולפי החלק שאינו חייב במס. מן הכלל אל הפרט על פני הדברים - נדמה, כי אם הפיצוי הנידון הינו על עוגמת נפש בלבד, לא יהיה פיצוי זה חייב במס. מודגש בזה - גם פקיד השומה לא טען, כי פיצוי על עוגמת נפש חייב במס, אולם הוא סיווג את התקבול כ"פיצויי-הסתגלות"; ולפיכך - הוא חייב אותו במס. בענייננו - עשויה להישמע מפי פקיד השומה הטענה, כי הפיצוי לא ניתן על עוגמת נפש אלא על אובדן הערך של המקרקעין, אשר נמכרו לקונה "ג" במחיר נמוך מכפי שהיה בתחילה, כפי שצוין בעובדות המקרה שלפנינו. מכאן, עשוי פקיד השומה לטעון, כי יש לראות את הפיצוי כתמורה נוספת על המקרקעין ולמסותה בהתאמה. מצוין בזה, כי עמדת פקיד השומה - גם כאשר בעלי דירות מפוצים על ירידת ערך הדירה (למשל, כאשר בעל דירה מגיש התנגדות לתוכניות של בניין סמוך, והוא מתפשר עם הקבלן ומקבל פיצוי כספי כדי להסיר את התנגדותו) - הינה, כי יש לראות את הפיצוי כאילו נמכרו זכויות במקרקעין, אף על פי שבעל הדירה לא מכר אותה, אלא הוא ממשיך להתגורר בדירה. באופן דומה נוהגות רשויות המס למסות פיצוי על הפרת הסכם במקרקעין, אף על פי שהמקרקעין כלל לא נמכרו למפר ההסכם (למשל, כאשר הקונה לא עמד בתשלומים, והמוכר חילט, מתוך הכספים שכבר שולמו לו, את הפיצויי המוסכם וביטל את ההסכם). לבסוף, יש להביא בחשבון, כי פקיד השומה גם עשוי לטעון, כי הכספים ניתנו לנישום בשל ויתורו על זכות תביעה; ולפיכך, יש למסותם כרווח הון בהתאם לפסק הדין בעניין "אברך"(2). מצוין בזה, כי פקיד השומה טען טענה זו אף כטענה חילופית בעניין "דוידוביץ" הנ"ל, ברם טענתו נדחתה. הלכה זו זכתה לביקורת רבה מצד מלומדים; ודי יהיה, אם נציין שמרבית תיקי הנזיקין בדבר נזקי גוף מסתיימים בפשרות, ואין איש מעז לטעון שמטעם זה (לכאורה, "ויתור על זכות תביעה") אין הפיצוי פטור ממס. השאלה, אשר תישאל בענייננו הינה: האם הפיצוי ששולם הינו, אכן, על עוגמת נפש או על אובדן ערך הקרקע, או על נזק אחר החייב במס. לצורך זאת - יש לבחון את עובדות המקרה במלואן, ולחוות דעה מנומקת ומבוססת. לעניין הוצאותיו של הנישום: הוצאות ניהול המשפט, שכ"ט עו"ד, אגרות, הפיצויי ששילם ללקוח א' וללקוח ב' וכו' - הוצאות אלה יוכרו, לדעתנו, לנישום, אם התקבול חייב במס; אם התקבול אינו חייב במס, ממילא לא יוכרו לנישום הוצאות אלה. הפניות המשיבה: (1) פורסם בדו-ירחון "מסים" (כרך יט/2, עמוד ה-25). [הפניית המערכת: תקציר פסק הדין עמ"ה 1146/03, בעניין "דוידוביץ אברהם ושלומית נ' פקיד שומה נתניה", בנושא: "תשלום (עוגמת נפש) בפשרה בין עובד למעביד - פטור ממס הכנסה" - "ידע למידע" 342, מארס 2005, עמוד 24.] (2) 182/72, צבי אברך נ' פקיד שומה תל-אביב 3 (פ"ד כז(2) 477). [הפניית המערכת: פסק הדין 182/72, בעניין "צבי אברך נ' פקיד שומה תל-אביב 3", מאוזכר במאמר "חבות המס של פיצויים שמקבל אדם מחברת ביטוח", מאת: עו"ד ד"ר אברהם אלתר, עו"ד (רו"ח) רונן ארויו, עו"ד הלנה בן-ברוך - "ידע למידע" 293, פברואר 2001, עמוד 96.] המשיבה: שותפה ומנהלת מחלקת מסים במשרד שבלת, ישראלי, רוברטס, זיסמן, ושות' - רואי חשבון.