מתלבטים למי להצביע? אתם הולכים להכריע מי תהיה הפתעת הבחירות

בכל מערכות הבחירות לכנסת, מאז המהפך המפורסם של 1977, יש לפחות מפלגה אחת שמוגדרת כ"הפתעת הבחירות". ב-1977 הייתה זו המפלגה הדמוקרטית לשינוי (דש) שהפתיעה עם 15 המנדטים שלה שהביאו את המהפך המפורסם. הפתעות בולטות נוספות היו צומת עם שמונה מנדטים ב-1992, מפלגת המרכז ב-99' עם שישה מנדטים, שינוי ב-2001 עם 15 מנדטים, וכמובן מפלגת הגמלאים - הפתעת מערכת הבחירות של 2005 - שגרפה שבעה מנדטים שאף אחד לא ניבא לה. בבחירות שהתקיימו לפני שנתיים הייתה זו יש עתיד שהפתיעה כאשר מרבית הסקרים נבאו לה כעשרה מנדטים, אך היא ביססה את מעמדה בכנסת כמפלגה השניה בגודלה  עם 19 מנדטים.

יש דרכים רבות להסביר את תופעת "הפתעת הבחירות", חלקן מצביעות על טעויות דגימה סטטיסטיות, חלקן מדברות על מגבלה אינהרנטית של הסקרים לקבל ניבוי מדויק וחלקן מצביעות על חוסר מקצועיות של מכוני הסקרים. במאמר זה אנסה להסביר את התופעה מזווית שונה. תופעת ההפתעה בבחירות יכולה, לדעתי, להיות מוסברת ב"קולות הצפים". הקולות הצפים מוגדרים כמצביעים שאינם בטוחים למי הם יצביעו. אחד הממצאים העקביים בסקרי הבחירות, שחוזרת על עצמה בסקרים של מערכת הבחירות הנוכחית, ש-15%-20% מהמתכוונים להצביע, אך מציינים שהם אינם יודעים או בטוחים למי הם יצביעו - זהו פוטנציאל עצום של יותר מ-20 מנדטים. כדי לנסות לפצח את סוגיית הקול הצף, מכוני הסקרים נוהגים לשאול את המתלבטים לאיזו מפלגה הם נוטים להצביע. הנתונים מעידים על כך שקרוב למחצית מהמתלבטים אינם יודעים להשיב על שאלה זו. מתלבטים אלו מוגדרים כ"גרעין הקשה של הקול הצף" שהפוטנציאל האלקטורלי שלו הוא כעשרה מנדטים.

בניתוח לאחור של דפוסי ההצבעה למפלגות המפתיעות, נמצא כי חלק ניכר מהמצביעים שלהן נמנה על המתלבטים שמחליטים למי הם יצביעו ממש ברגע האחרון. בראיונות עומק שקיימתי לאחר בחירות 2005 עם מצביעי מפלגת הגמלאים, נמצא שכל המרואיינים הגדירו את עצמם כקולות צפים ממש עד לימים האחרונים, וחלקם אף ציינו שכאשר הם נכנסו לקלפי הם עדיין לא היו בטוחים למי יצביעו.

בניתוח דפוסי ההצעה של מצביעים אלה זוהו דפוסי התנהגות שמבוססים על מספר עקרונות. העיקרון הראשון והחשוב ביותר הוא שהנטייה שלהם היא להצביע למפלגה שתעבור את אחוז החסימה (באופן אירוני אינם רוצים שקולם ילך לאיבוד). העיקרון השני הוא שהם נוטים להצביע למפלגה חדשה, שעדיין "לא הספיקה" לאכזב אותם. ולבסוף הם מחפשים מפלגה שהצבעה עבורה יכולה להתפרש כסוג של אמירה מחאתית, אנרכיסטית ולעתים הומוריסטית ("דחקה"). מפלגת הגמלאים ענתה בצורה מושלמת על כל שלושת התנאים (לאחר שבסקר האחרון, שפורסם ממש לפני הבחירות, הם הסתמנו כמי שעובר את אחוז החסימה). יש עתיד ב-2013 ענתה על שניים מתוך שלושת התנאים, מה שגרם למפלגה זו להיות הפתעת הבחירות.

• ניצחון השמרנים בגרמניה: האם הכלכלה הגדולה באירופה תצא מהקיפאון?
• איש השנה - ישי דוידי, דנה עזריאלי או מועמד אחר?

השאלה המסקרנת, אם כן, לאן ילכו עשרת המנדטים של הגרעין הקשה של המתלבטים, שיקבעו מי תהיה הפתעת הבחירות. להערכתי (האינטואיטיבית שאינה מבוססת על נתונים), מרביתם יתפזרו בין כל המפלגות, וייתכן שחלקם ילך למפלגות החדשות יחסית כמו יש עתיד (בעיקר בזכות עבודת השטח והנוכחות המסיבית ברשתות החברתיות), וכולנו של כחלון. למרות הסתירה הפנימית המובנית בצורך לנבא מי תהיה הפתעת הבחירות, ייתכן שהפתעת בחירות 2015 היא שלא תהיה הפתעה, או שהיא לא תהיה עוצמתית כמו במערכות קודמות.