אנשי הקבע הם המשרתים בצבא במסלול מקצועי בשכר, להבדיל משירות חובה ומשירות מילואים. תנאי ההעסקה שלהם כוללים סולם דרגות, תוספות ייעודיות, מענקים ומסלול פנסיה נפרד, והם מהווים נדבך משמעותי בהוצאות השוטפות של מערכת הביטחון. הסכמי השכר בתחום נדונים בין משרד
הביטחון, אגף התקציבים ונציגי המשרתים, וכל שינוי בהם מתגלגל ישירות אל תקציב המדינה. שאלות מרכזיות שחוזרות לדיון הציבורי נוגעות לגיל הפרישה, לגובה הקצבאות, לפערים בין הדרגות וליכולת של צה"ל לשמר כוח אדם מקצועי בתחומים טכנולוגיים שבהם השוק האזרחי מציע שכר גבוה יותר. עבור קורא הכלכלה מדובר בסעיף הוצאה גדול שמושפע מהיקף הפעילות הביטחונית ומהחלטות ממשלה על התרחבות המערך.
בגיל 21 עוד שנה בקבע יכולה לקנות ניסיון מקצועי, בגיל 25 כבר צריך לשקלל לימודים והטבות מול הקריירה שמתחילה להיבנות בחוץ, בגיל 35 למשוואה נכנסים הילדים, המשכנתה והקריירה של בן או בת הזוג, ולקראת הפרישה הפנסיה והזכויות שצברתם משנות שוב את החשבון; איך יודעים
אם היתרונות של הקבע עדיין שווים את המחיר- ומתי הגיע הזמן ללכת הביתה?
