קורקינטים ממונעים
קורקינטים ממונעים (קורקינטים חשמליים) הפכו בעשור האחרון לאמצעי תחבורה נפוץ בערים רבות בעולם ובישראל, הן כרכוש פרטי והן במסגרת שירותי השכרה משותפת המופעלים על ידי חברות מיקרו-מוביליות. השימוש בהם נפוץ בעיקר למרחקי נסיעה קצרים בתוך שטח עירוני, כתחליף
לנסיעה ברכב פרטי או כאמצעי השלמה לנסיעה בתחבורה ציבורית מהתחנה ועד ליעד הסופי.
לצד היתרונות הסביבתיים והנוחות התפעולית, מלווה השימוש בקורקינטים ממונעים בישראל בדיון ציבורי ורגולטורי ער, הנוגע לבטיחות הרוכבים והולכי הרגל, לרישוי הרוכבים ולתקנות
התנועה
החלות עליהם, ובהן חובת חבישת קסדה והגבלת מהירות הנסיעה.
משרד התחבורה ורשויות מקומיות עדכנו במרוצת השנים תקנות הנוגעות לשימוש בקורקינטים, בין היתר בעקבות עלייה במספר תאונות הדרכים המעורבות בכלים אלו. חברות השכרת הקורקינטים המשותפים פועלות
במרבית הערים
הגדולות בישראל בהסדרה מול הרשויות המקומיות, הכוללת לרוב הגבלת אזורי חניה ייעודיים לכלים אלו ותיאום מספר המפעילים הפועלים בכל עיר. ערים גדולות בישראל, ובהן תל אביב, נחשבות לאחד השווקים הפעילים בעולם מבחינת שיעור השימוש בקורקינטים משותפים ביחס
לגודל האוכלוסייה,
נתון המשקף את אימוץ הטכנולוגיה המהיר בקרב הציבור המקומי.
האכיפה על רישוי, ביטוח וגיל הרוכב התהדקה לאחר גל תאונות, ועיריית תל אביב החרימה כלים שהוחנו שלא כדין. מבחינת המשק מדובר בהשלמה לרשת התחבורה הציבורית במקטע הקילומטר האחרון.