מתווה הגז

מתווה הגז הוא ההסכם המדיני, הרגולטורי והכלכלי ההיסטורי שגיבשה ממשלת ישראל להסדרת פיתוח מאגרי הגז הטבעי בים התיכון, והוא שינה לחלוטין את משק האנרגיה המקומי והפך את המדינה למעצמת אנרגיה עצמאית בעלת השפעה גיאופוליטית אזורית. המתווה, שאושר לאחר מאבקים ציבוריים ומשפטיים עזים, קבע את חוקי המשחק עבור חברות האנרגיה הבינלאומיות והמקומיות, תוך הסדרת לוחות הזמנים לפיתוח מאגרי "לווייתן", "תמר" ו"כריש", קביעת נוסחאות לפיקוח מחירים, וביסוס מנגנון המיסוי המיוחד על רווחי היתר של משאבי הטבע (היטל ששינסקי) המזרים מיליארדי שקלים לקופת המדינה. החלטות אלו אפשרו את החלפת הפחם המזהם בגז טבעי לצורך ייצור חשמל בתעשייה המקומית, לצד פתיחת ערוצי יצוא אסטרטגיים וקבועים למדינות שכנות כמו מצרים וירדן. השפעות המתווה הן בעלות משמעות עצומה; חברות הגז והשותפויות המחזיקות במאגרים נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב ומחזיקות במשקל כבד במדדי הדגל ת"א-35 ות"א-אנרגיה, מה שהופך את קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות של כלל הציבור לשותפות ישירות ברווחי הפרויקטים וחשופות לתנודות במחירי האנרגיה הגלובליים וליציבות הביטחונית סביב אסדות הגז.