דמי הבראה הם תשלום שנתי שמעביד חייב לשלם לעובד מכוח צו הרחבה כללי במשק, ומטרתו המקורית הייתה לסייע לעובדים לממן ימי נופש והתאוששות. הזכאות לדמי הבראה מותנית בוותק בעבודה, ולרוב משולמים אחת לשנה, בקיץ, בהתאם למספר ימי ההבראה שנצברו וסכום יומי המתעדכן
מעת לעת.
גובה דמי ההבראה ומספר הימים המזכים נקבעים בהסכמים קיבוצים או בצווי הרחבה ענפיים, ועשויים להשתנות בהתאם לוותק העובד ולענף התעסוקה. עובדים המועסקים במשרה חלקית זכאים לדמי הבראה יחסית להיקף משרתם, ולזכות זו מעמד נפרד משכר היסוד וממרכיבי שכר
אחרים.
סוגיית דמי ההבראה עולה מעת לעת בדיונים ציבוריים סביב עדכון סכומי המינימום ותנאי הזכאות, בעיקר בהקשר של עובדים בשכר נמוך ועובדי קבלן. אי-תשלום דמי הבראה כמתחייב בחוק מהווה עילה לתביעה כספית מצד העובד כנגד המעסיק.
התשלום נגזר מצווי הרחבה
החלים על כלל המשק, ולכן הוא נבחן לצד עדכוני שכר המינימום ולצד זכויות נוספות שמעוגנות בדיני העבודה, והוא מרכיב בעלות ההעסקה של מעסיקים.
התעריף במגזר הפרטי עולה מ-418 שקל ל-451.5 שקל ליום הבראה. עובד במשרה מלאה יכול לקבל מכ-2,258 שקל ועד יותר מ-4,500 שקל בשנה, בהתאם לוותק, ומי שכבר קיבל השנה תשלום לפי התעריף הישן עשוי לקבל השלמה
