הסכמים קואליציוניים הם המסמכים שבהם מגדירות המפלגות המצטרפות לממשלה את חלוקת התפקידים, את סדרי העדיפויות בחקיקה ואת ההתחייבויות התקציביות שיינתנו לכל שותפה. בישראל הם מפורסמים לציבור ומונחים על שולחן הכנסת, והם מהווים את התשתית להחלטות על תוספות תקציב
למשרדים ולמגזרים שונים. השפעתם הכלכלית ישירה: התחייבויות שנרשמות בהם הופכות בהמשך לשינויים בחוק ההסדרים, להעברות תקציביות ולעיתים לגירעון גדול מהמתוכנן. עבור מי שעוקב אחר תקציב המדינה מדובר במסמך הראשון
שמאותת לאן ינותב הכסף הציבורי בשנים הקרובות, ובכלל זה בתחומי דיור, חינוך ותחבורה. הם מגלמים גם סיכון לשווקים כאשר סכומי ההתחייבות אינם מגובים במקורות, נושא שחוזר בכל הרכבת ממשלה חדשה.
בליכוד מפזרים הבטחות כלכליות כמו העלאת שכר לחיילים ולוחמים, הקפאת מחירי החשמל, הדלק, המים והארנונה, חינוך חינם מגיל אפס, רכבות סופר מהירות, תקצוב חקלאים כולל פנסיה, סבסוד תשתיות לדיור ומחיר למשתכן ועוד - להבטיח זה קל, אבל האם יש עשרות ואולי אפילו מאות מיליארדי שקלים פנויים לכל הטוב הזה? (אין)
