איסור הפליה במוצרים ושירותים

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים נחקק בישראל בשנת 2000, ומטרתו למנוע הפליה של לקוחות על ידי מי שעיסוקו באספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי. החוק אוסר על הפליה מטעמים של גזע, דת, לאום, ארץ מוצא,
מין, נטייה מינית, השקפה, מעמד אישי, הורות, גיל ומוגבלות.

תחולת החוק רחבה וכוללת בין היתר בתי עסק, רשתות קמעונאיות, מסעדות, מועדונים, בתי מלון, אולמות אירועים ושירותי תחבורה ופנאי. החוק קובע חריגים מסוימים, כגון הפרדה או הבחנה המתחייבות מאופיו
של השירות,
וכן מסגרות המיועדות מטבען לקבוצת אוכלוסייה מסוימת.

בהיבט האכיפה, החוק מאפשר הגשת תביעה אזרחית ופסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, עד לתקרה הקבועה בו. לאורך השנים נדונו בבתי המשפט תביעות בנושאי סינון בכניסה למועדונים, סירוב למתן שירות ותנאים
שונים ללקוחות, והנושא
מלווה בדיון ציבורי מתמשך על האיזון בין חופש העיסוק והקניין של בעלי עסקים לבין הזכות לשוויון ולכבוד. החוק אף מאפשר לבית המשפט להוציא צו המורה על הפסקת ההפליה, לצד הסעד הכספי.

פסיקות בעניין סירוב שירות או מכירה מרחיבות את
תחולת החוק גם על ספקים פרטיים, ולכן הכרעות בית המשפט העליון בתחום מעצבות את הפרקטיקה של עסקים ואת הדיון בעולם המשפט הצרכני.