עורך הדין אביחי מנדלבליט כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, ולפני כן מילא שורת תפקידים בכירים במערכת המשפט הציבורית בישראל.
את דרכו עשה בפרקליטות הצבאית, שם עלה בסולם הדרגות עד לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי בדרגת אלוף. לאחר שחרורו מצה"ל מונה למזכיר הממשלה,
ובהמשך נבחר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה — משרה המרכזת בידיה הן את הייעוץ המשפטי לרשות המבצעת והן את העמידה בראש התביעה הכללית.
כהונתו נחשבת לאחת הסוערות בתולדות התפקיד, בין היתר בשל ההחלטה להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן בתיקי החקירה שנוהלו
נגדו. ההחלטה הפכה אותו לדמות שנויה במחלוקת בשיח הציבורי, והוא ספג ביקורת מכיוונים פוליטיים מנוגדים.
עם סיום כהונתו פנה מנדלבליט לעולם הפרטי ולפעילות אקדמית וציבורית. הדיון סביב תפקיד היועץ המשפטי לממשלה — סמכויותיו, אופן מינויו והיחסים
בינו לבין הדרג הנבחר — נותר בלב המחלוקת הציבורית גם לאחר עזיבתו.
מעבר לביוגרפיה האישית, השם שלו נקשר בשיח הציבורי לשאלות עקרוניות: מהו קו הגבול בין ייעוץ משפטי לבין קבלת החלטות שלטוניות, ומי מוסמך להכריע כשהדרג המקצועי והדרג הפוליטי חלוקים
ביניהם.
תפקיד היועץ המשפטי לממשלה כולל ייעוץ לרשות המבצעת וסמכות להורות על הגשת כתב אישום, ולכן החלטותיו נוגעות גם לרגולציה כלכלית,
למכרזים ולעסקאות בעלות היקף ציבורי רחב.
המשנה ליועמ"ש העבירה ליועצים משפטיים במשרדי ממשלה מסמך שמבהיר מהן ההגבלות על שימוש בתקציבי פרסום. בין היתר "לשמור על ההבחנה שבין פעילות ממלכתית למפלגתית או פוליטית"
מסכמת שבוע