גירעון
גירעון תקציבי נוצר כאשר הוצאות הממשלה גבוהות מהכנסותיה - בעיקר ממסים - בתקופה נתונה. הגירעון נמדד בדרך כלל כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי, והוא אחד המדדים המרכזיים לבריאותו הפיסקאלית של המשק: גירעון מתון נחשב לגיטימי ואף רצוי בעתות האטה, אך גירעון גבוה ומתמשך מאותת על בעיה מבנית ביחס שבין ההוצאות להכנסות. בישראל נקבע יעד הגירעון מדי שנה בחוק התקציב, ומשרד האוצר מפרסם מדי חודש את נתוני הגירעון המצטבר ב-12 החודשים האחרונים - נתון הזוכה למעקב צמוד של כלכלנים ומשקיעים. לצד הגירעון הכולל בוחנים הכלכלנים גם את הגירעון המבני - זה שאינו תלוי במחזור העסקים - המלמד על מצבה הפיסקאלי של המדינה בנטרול גורמים חד-פעמיים.
את הגירעון מממנת המדינה באמצעות גיוס חוב - הנפקת אגרות חוב בארץ ובחו״ל - ולכן גירעון גבוה מגדיל את יחס החוב לתוצר ואת הוצאות הריבית העתידיות. חברות דירוג האשראי בוחנות את מסלול הגירעון והחוב כשהן קובעות את דירוג המדינה, והרעה פיסקאלית עלולה להוביל להורדת דירוג, לעליית תשואות ולייקור גיוסי ההון של המשק כולו. בתקופות מלחמה ומשבר - כפי שחוותה ישראל לא אחת - הגירעון מזנק בשל הוצאות ביטחון וסיוע, ומחייב לאחר מכן צעדי התאמה.
למשקיע הישראלי הגירעון רחוק מלהיות מושג תיאורטי: הוא משפיע על תשואות האג״ח הממשלתיות שמחזיקות קרנות הפנסיה, על שער השקל, על יוקר האשראי ועל הסיכוי להעלאות מסים או לקיצוצים בתקציב - ולכן כל פרסום חודשי של נתוני הגירעון עשוי להזיז את השוק המקומי. לכן זהו אחד המושגים החשובים ביותר להבנת הכלכלה הישראלית והחלטות המדיניות הנגזרות ממנה.