עבירת האיומים אוסרת על אדם לאיים על אחר בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, ברכושו, בשמו הטוב או בפרנסתו, בכוונה להפחיד או להקניט. הפסיקה בוחנת אם האמירה נאמרה בהקשר שמצדיק את ראייתה כאיום ממשי, והמבחן הוא אובייקטיבי ולא רק תחושתו של הנפגע. בזירה
העסקית והציבורית מופיעה העבירה בהקשרים של איומים על בעלי תפקידים במערכת המשפט, על נושאי משרה ועל עובדים, וכן במקרים שבהם איומים משמשים כלי לחץ במחלוקות כספיות. עבור מעסיקים, טיפול באיומים במקום העבודה נוגע גם לחובות בטיחות ולחשיפה לתביעות אזרחיות מצד עובדים
שנפגעו. בפרקטיקה נבחנת גם הסביבה שבה נאמרו הדברים, שכן אמירה בעידנה של מחלוקת עסקית עשויה להיחשב איום גם בלי אזכור מפורש של פגיעה פיזית.
