תיקון 20 לחוק החברות הוא תיקון חקיקה מרכזי שנועד להסדיר ולרסן את שכר הבכירים בחברות ציבוריות בישראל. התיקון נכנס לתוקף בשלהי שנת 2012 על רקע ביקורת ציבורית נרחבת על גובה התגמול של נושאי משרה בכירים, ומטרתו להגביר את השקיפות בנושא ולחזק את מעורבותם של
בעלי מניות המיעוט בקבלת ההחלטות.
התיקון קובע שלושה נדבכים עיקריים. ראשית, חובה על החברה להקים ועדת תגמול בעלת הרכב שנועד להבטיח את עצמאותה, שתדון בכל ענייני התגמול. שנית, כל חברה נדרשת לגבש מדיניות תגמול המבוססת על שיקולים וקריטריונים שנקבעו בחוק,
בדגש
על ראייה ארוכת טווח הקושרת בין ביצועי נושא המשרה ובין השכר שהוא מקבל. שלישית, נקבעו הליכי אישור מדורגים למדיניות התגמול ולהסכמי העסקה פרטניים, הכוללים התחשבות בעמדת ציבור המשקיעים ובעלי מניות המיעוט.
מנגנון האישור המורכב, שכולל לעתים את
ועדת התגמול,
הדירקטוריון והאספה הכללית, נועד למנוע מצב שבו בעלי השליטה מאשרים לעצמם או למקורביהם תגמול חריג. בפועל הפך תיקון 20 לאבן דרך בממשל התאגידי בישראל, והוא ממשיך להשפיע על אופן קביעת שכר הבכירים ועל יחסי הכוחות בין ההנהלה, הדירקטוריון ובעלי
המניות בחברות הנסחרות
בבורסה.
מדיניות התגמול הנגזרת מהתיקון מובאת להצבעת האסיפה הכללית, ולעיתים מלווה בהמלצות של גופי ייעוץ כמו אנטרופי. הדיון בשכר
בכירים נותר מוקד רגיש ביחסים בין בעלי השליטה למשקיעי המיעוט ולגופים המוסדיים.
