דיבידנד

דיבידנד הוא חלוקה של רווחי חברה לבעלי מניותיה, לרוב במזומן, ולפעמים במניות או בנכסים (דיבידנד בעין). ההחלטה מתקבלת בדירקטוריון, ולפי חוק החברות חברה רשאית ככלל לחלק רק אם עמדה בשני מבחנים: מבחן הרווח, שבודק שיש לה עודפים, ומבחן יכולת הפירעון, שבודק שהחלוקה לא תפגע ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה.

משקיעים שבונים תיק של מניות דיבידנד בוחנים את תשואת הדיבידנד, היחס בין החלוקה השנתית למחיר המניה, וגם את היציבות שלה לאורך זמן. חברות בשלות בענפים כמו בנקאות, ביטוח, תקשורת ואנרגיה נוטות לחלק באופן קבוע, בעוד חברות צמיחה מעדיפות להשקיע את הרווח בפעילות. דרך נוספת להחזיר כסף לבעלי המניות היא רכישה עצמית של מניות. בישראל דיבידנד ליחיד חייב במס של 25%, ובעל מניות מהותי משלם 30%.

לא תמיד ההנהלה היא שמחליטה לבד. מחזיקי אג"ח יכולים להגביל חלוקה באמצעות אמות מידה פיננסיות בשטר הנאמנות, ובמקרים כאלה חברות נאלצות לפרוע חוב מוקדם כדי לפנות את הדרך לחלוקה. חלוקה גדולה בחברה ממונפת יוצרת לכן מתח בין בעלי השליטה, שנהנים מהמזומן, לבין הנושים.