התעשייה הביטחונית הישראלית כוללת יצרניות מערכות לחימה, אלקטרוניקה צבאית, כלי שיט ומערכות הגנה אווירית, והיא נשענת על שילוב בין רכש מקומי לבין ייצוא לצבאות זרים. השחקניות המרכזיות בה הן אלביט
מערכות הציבורית לצד חברות ממשלתיות כמו רפאל והתעשייה האווירית, ולצדן ספקיות משנה קטנות המספקות רכיבים לקבלנים ראשיים בעולם. תוצאות החברות בענף נמדדות לפי צבר ההזמנות, שהוא מדד מקדים להכנסות של שנים
קדימה, ולפי היכולת לתרגם חוזי מסגרת להכנסה בפועל. הביקוש למוצריהן גדל על רקע עלייה בתקציבי הביטחון במדינות המערב ובאירופה, מגמה שהעלתה את שווי החברות בסקטור. הענף מהווה גם מנוע תעסוקה משמעותי ומקור לטכנולוגיות שמתגלגלות אחר כך לשוק האזרחי.
דוח של מכון אהרן חושף כי ענף ההייטק שובר שיאים עם 570 אלף מועסקים, בעיקר בזכות צבר הזמנות חסר תקדים בתעשיות הביטחוניות ועלייה בפריון בזכות הבינה המלאכותית; אולם מתחת לפני השטח נרשמת לראשונה נסיגה במספר משרות המחקר והפיתוח
