נכסי סיכון

נכסי סיכון הם השקעות שערכן עשוי להשתנות בחדות, ובתמורה הן מציעות תשואה צפויה גבוהה יותר. הקטגוריה כוללת בעיקר מניות, אג"ח קונצרניות בדירוג נמוך, מטבעות של שווקים מתעוררים, סחורות ומטבעות דיגיטליים כמו ביטקוין. מולם עומדים נכסים שנחשבים בטוחים יחסית: אגרות חוב ממשלתיות של מדינות מפותחות, פיקדונות, הדולר, הין היפני והזהב, שאליהם פונים המשקיעים בתקופות של משבר.

המונח "תיאבון לסיכון" מתאר את נכונות המשקיעים לשלם על נכסים כאלה. כשהריבית נמוכה והנזילות גבוהה, כסף זורם לנכסי סיכון ומחיריהם עולים. כשהבנקים המרכזיים מעלים ריבית, או כשמגיעה אי ודאות גיאופוליטית, המשקיעים מוכרים ועוברים לנכסים בטוחים. לכן תנודתיות חדה בשווקים לא תמיד משקפת את מצב הכלכלה הריאלית, טענה שחוזרת בהודעות של שרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים.

מדידת סיכון היא תחום מחקר בפני עצמו, וכלכלנים זכו בפרס נובל על שיטות לתמחור סיכון בשווקי ההון. בתיק ההשקעות המשמעות המעשית היא פיזור בין שוק המניות לאפיקים סולידיים לפי טווח ההשקעה. בתקופות של אופוריה נכסי סיכון נוטים לעלות יחד, ובמשברים הם נוטים לרדת יחד, כך שפיזור בתוכם בלבד מגן פחות משנדמה.