"חסינות במבחן" - פיטורים או השעיית חבר ועד עובדים

"תקנון העבודה", אשר מעמדו הוא הסכם קיבוצי כללי, מציג רפרטואר של התנהגויות (רשימת הפרות משמעת) של עובדים במפעלי תעשייה, ובצדו רשימת עונשים על העב רות הללו, בכללם אפשרות לפיטורים ללא פיצויים וללא הודעה מוקדמת. זאת במסגרת ההליכים הקבועים בתקנון, הליכים המחייבים הפעלה משותפת שלו - גם מצד המעסיקים וגם מצד העובדים. התקנון, המכונה גם "תקנון המשמעת" אינו מבחין בין סוגי עובדים וחל על כל עובד. חברי ועד עובדים, ובכללם ראש ועד עובדים נבחר, אינם חסינים מהעמדה לדין ואינם זכאים לחסינות כלשהי מענישה על פי ההסכם הקיבוצי. חברי ועד עובדים נבחרים על פי הקבוע בתקנון ועדי עובדים של ההסתדרות הכללית החדשה. למעסיקים אין זכות להתערב בהליכי בחירות אלו. עם זאת, מניסיון עולה כי העמדה לדין של חבר ועד בגין עבירת משמעת שביצע, נתקלת על פי רוב בטענה כי מנסים לפגוע בו בשל תפקידו כחבר ועד עובדים, וכי בכך מנסים לפגוע בזכות ההתארגנות. במאמר זה אין הכוונה להטיל דופי כלשהו בחברי ועדי עובדים. רוב חברי ועדי העובדים שנחשפתי אליהם בשנות עבודתי הרבות עושים מלאכתם נאמנה, במסירות ובאחריות. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שלא אחת נתקלתי גם בתופעות שבהן סברו חברי ועדים כי הם מעל לדין הקיים וכי לא ניתן לנגוע בהם או לפגוע במעמדם בשל חברותם בוועד, לעיתים מתוך סלחנות יתר של הגורמים האחראים בהסתדרות. ביום 19.8.2008 ניתן פסק בוררות בעניינו של יו"ר ועד העובדים במפעל תעשייתי, ע"צ (השם המלא שמור במערכת) על ידי כב' השופטת (בדימוס) דינה אפרתי. פסק הבוררות הזה הרשיע את ע"צ, אשר שימש כיו"ר ועד העובדים בחברה, בעבירת משמעת חמורה וכלשון פסק הבוררות "התבטאויותיו והתנהגותו של ע"צ כלפי הגב' פ' (השם המלא שמור במערכת) כמו גם התבטאויותיו והתנהגותו כלפי המנכ"ל, אין להגדירן אלא כבריונות בעבודה. יש בהן מגסות הרוח ומגסות הלשון. גסות ובוטות זו שבאה לידי ביטוי בהתנהגות תוקפנית, עלבונות, צעקות ואיומים אינה ראויה לכל שיח בין בני אדם קל וחומר בשיח המתנהל בסביבת עבודה הן בין עובדים והן ובהיררכיה של כפיפות מנהלית. התנהגות מעין זו, שהיא בבחינת הפרת משמעת חמורה כשלעצמה חומרתה כפולה ומכופלת כאשר היא באה מצדו של יו"ר ועד העובדים המחויב במתן דוגמא אישית של הוגנות וכבוד. מהראיות שהובאו בפני ויפורטו להלן מצטיירת תמונה עגומה של עובד שהכוחנות והטרור המילולי הם קו מובנה בהתנהגותו הנטולה ערכי יסוד של הוגנות וכבוד, נימוס ודרך ארץ." הבוררת הרשיעה את ע"צ בעבירת משמעת חמורה הנופלת בגדרו של סעיף 53 לתקנון העבודה (עמוד 18 לפסק הבוררות) וקבעה עונש חסר תקדים של הפסקת עבודה ללא שכר לחצי שנה. הבוררת מצאה לנכון לבקר את ההסתדרות הכללית החדשה וקבעה בפסק הבוררות כי "מן הראוי היה בנסיבות כאלה שהאיגוד המקצועי יעמיד את ע"צ על חומרת הדברים ולא לתת לו גיבוי". בתקנון ועדי עובדים מקנה חוקת ההסתדרות סמכות לאיגוד המקצועי להעביר מתפקידו חבר ועד עובדים. זוהי סמכות בלעדית המוקנית להסתדרות הכללית. להנהלות המפעלים אין כל יכולת להתערב בהליך. במקרה דנן זומן ע"צ לוועדת משמעת פנימית בהסתדרות שכונסה בעקבות פניית החברה להסתדרות הכללית. ע"צ התפטר בסמוך לכינוס הוועדה ובכך נמנע דיון בעניינו. לתדהמת הנהלת המפעל, ימים ספורים לאחר שחזר מהשעייתו הממושכת העמיד ע"צ את עצמו לבחירת עובדי החברה ונבחר לוועד העובדים ולכהונת יו"ר הועד. בחירתו גרמה למבוכה רבה בהסתדרות לאור הקביעות החמורות בפסק הבוררות שנגעו להתנהגותו, שלא לדבר על הענישה חסרת התקדים. מקרה זה הוא אמנם חריג, אבל ברור כי לא הופקו הלקחים והוסקו המסקנות הנדרשות. לאחר השעייתו הממושכת חזר ע"צ באופן מיידי, ללא כל תקופת צינון, לכהן כיו"ר ועד העובדים ונראה כי אין מדובר בסוף פסוק בעניינו וכי עוד נכונו לנו עלילות. יובהר כי תקנון ועדי עובדים של ההסתדרות הכללית מאפשר נקיטת אמצעי משמעת וענישה במקרים מסוג זה, לרבות הגבלת הזכות להיבחר. מקרה אחר: בתחילת חודש פברואר 2009 הדיחו יו"ר ההסתדרות הכללית החדשה ויו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, באופן מיידי, לאחר בירור שערכו, את חברי הוועד הצפוני של רכבת ישראל שהפרו את מרות ההסתדרות ופתחו בשביתה כללית ללא אישור המוסדות המוסמכים בהסתדרות. ההסתדרות נקטה תגובה מהירה שהעבירה מסר ברור: נציגות עובדים אשר תפעל באופן עצמאי ללא אישור המוסדות המוסמכים תוענש בחומרה. זהו הקו שמפריד בין סדר לאנרכיה. בעוד מקרה הועמד יו"ר ועד עובדים בקונצרן תעשייתי פעמיים (בהפרש של כמה שנים) בפני ועדת משמעת, בגין הפרת משמעת חמורה - קיום "שביתה פראית" (שאינה מוגנת במשפט העבודה) שלא אושרה על ידי המוסדות המוסמכים. יו"ר הוועד הורשע בדין ונגזרו עליו תקופות השעיה ארוכות. עם זאת, למרות פניות ההנהלה להדיחו מוועד העובדים, בטענה כי הוא מבזה את תפקידו בנציגות העובדים לאור התנהגותו, לא מצאו לנכון המוסדות המוסמכים בהסתדרות להדיחו, גם לא כאשר הסתבר להם כי הוא מנהל מו"מ גלוי עם ארגון עובדים אחר במטרה להעביר את עובדי החברה המאורגנים לארגון העובדים המתחרה. במקרה אחר הואשם חבר ועד עובדים בהטרדה מינית, לאחר שנקבע באופן חד משמעי כי הטריד מינית כמה עובדות. באותו מקרה "נאחז" העובד בתפקידו כחבר ועד וסירב לפרוש מעבודתו ומתפקידו בוועד. ההסתדרות מצדה סירבה להדיחו. בסופו של דבר, בהיעדר הסכמה על סיום עבודתו בחברה, הועבר הנושא לבוררות אשר רק בסיומה פרש העובד מעבודתו. השאלה שעולה מן העניין היא על מי מגן ועד העובדים? על העובד שסרח או על העובדות שנפגעו ממעשיו? ובעוד מקרה, ממשיך חבר ועד במפעל לכהן בוועד העובדים אף על פי שכבר יותר משנה(!) הוא אינו מגיע לעבודתו בשל מחלה. עם זאת, בדייקנות של שעון שוויצרי הוא ממשיך להגיע ולהשתתף בישיבות הוועד עם ההנהלה, לרבות ישיבות שדנים בהן על פיטורים, שינויי הסכם וזכויות עובדים. אין ספק שמצב זה, שבו חבר וועד שאינו עובד בפועל ממשיך לייצג עובדים, הוא לא ראוי ולא רצוי. אני סבור כי מי שאינו כשיר לעבודה באופן שאינו זמני (תקופה ממושכת), אינו כשיר לכהן בוועד העובדים. הזכות לכהן בוועד אינה עומדת בפני עצמה ותלויה בהיותו של חבר הוועד עובד בפועל ולא רק רשום במצבת העובדים. במקרה שכזה היה על נציגות העובדים לבחור חבר ועד חלופי. אבי אדרי, יו"ר עובדי איגוד התחבורה, המכהן כיו"ר באחד מהאיגודים המקצועיים החזקים במשק (הכולל בין השאר את עובדי נמלי הים ושדות התעופה), התבטא לאחר הדחת חברי ועד הרכבת הצפוני מתפקידם באופן הבא: "היום להיות ועד עובדים זה מקצוע לכל דבר ועניין, זה לא רק לחלק שי לעובדים בחגים. ועדים היום מלווים על ידי יועצי תקשורת ועורכי דין, הם נדרשים להתמודד עם הנהלות ומנהלים מתוחכמים ולכן גם הם נדרשים לתחכום." לאחרונה ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין תקדימי בתביעת לשון הרע שהגישה החברה לאוטומציה כנגד מי ששימש יו"ר ועד העובדים בחברה, אריה גור. השופט סולברג דחה את תביעת לשון הרע שהגישה החברה וקבע כי "דומני כי יותר מאשר להיאבק על שמה הטוב ביקשה התובעת (בעיקר יו"ר הדירקטוריון) את ראשו של הנתבע, וליתר דיוק לסרס את כוחו לפעול כיו"ר ועד עובדים" (סעיף 20 לפסק הדין א 8069/06). תביעת החברה נדחתה והיא חויבה בהוצאות ובשכר טרחה בסך 200,000 ש"ח. החברה זכתה לביקורת חריפה מצד בית המשפט. לא זו הדרך לניהול יחסי עבודה. בשנים האחרונות שימשו תביעות לשון הרע כלי ליצירת לחצים על חברי ועדים, לעתים רבות בחוסר תום לב ובמנותק ממערכת יחסי העבודה. פסק הדין שלעיל עשוי להוות תמרור אזהרה למעסיקים אשר "ידם קלה על ההדק" בהגשת תביעות לשון הרע נגד חברי ועדים. בימים אלה שונה החוק והסמכות בתביעות מסוג זה הועברה לבתי הדין לעבודה. סיכום כפי שניתן לראות, חבר ועד ויו"ר ועד אינם חסינים מהעמדה לדין משמעתי. תקנון המשמעת מאפשר כאמור להעמידם לדין, להשעותם ולהענישם במלוא החומרה. על הנהלות המפעלים לעשות שימוש בתקנון בכל אותם מקומות עבודה מאורגנים ולא לחשוש מלהעמיד חברי ועדים סוררים במקומם. חבר ועד עובדים נבחר אינו בעל זכויות יתר, נהפוך הוא, כפי שקבעה הבוררת אפרתי, עליו לשמש דוגמה לעובדים. בכל מקרה שבו מעורב חבר ועד יש לדון באופן ענייני, ללא משוא פנים, ועל נציגי ההסתדרות להפנים כי חבר ועד שסרח גורם להסתדרות נזק בל ישוער אם הוא נשאר בתפקידו, וכי לא כל מקרה שבו מועמד חבר ועד לדין מתרחש בשל חברותו בוועד העובדים או בשל הרצון לשבור את העבודה המאורגנת. לעומת זאת, אין זה ראוי כי הנהלות ינקטו הליכים משפטיים של לשון הרע "כשידם קלה על ההדק", בחוסר תום לב ומתוך רצון לסרס את עבודת הוועד. התוצאות, כפי שניתן לראות, אינן טובות, ויוצרות "דם רע" ומשקעים - מתכון שאינו רצוי במערכות יחסי עבודה. בעידן של שיתופי פעולה, ראוי כי מסר זה יחלחל לשטח, וכך לא נהיה עדים למקרים מסוגו של אותו יו"ר ועד שסיפורו הובא בהרחבה, מקרה המייצג לטעמי את "הלא ראוי והלא רצוי" בענייננו. אני סבור כי על הצדדים למערכות יחסי עבודה - הנהלות המפעלים, הוועדים וההסתדרות, לגלות מנהיגות ולהימנע משיקולים זרים ולא ענייניים כדי למצות את ההליכים הקבועים הן בתקנון המשמעת והן בתקנון ועדי העובדים של ההסתדרות הכללית. הכותב הוא מנהל המחלקה למשפט עבודה בהתאחדות התעשיינים בישראל (*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"