מעביד הפורש מארגון מעבידים עדיין מחויב להסכם קיבוצי, שנכרת בתקופת חברותו בארגון עד לתום תוקפו של ההסכם

העובדות ------------- עיריית יהוד והמועצה המקומית נווה מונוסון הן שתי רשויות מקומיות שהיו חברות במרכז השלטון המקומי (להלן: "השלטון המקומי"). עיריית יהוד נווה מונוסון (להלן: "המעביד") הינה רשות מאוחדת, שתחום שיפוטה כולל את השטח המוניציפאלי של שתי הרשויות שאוחדו (להלן: "האיחוד"), ואשר הוקמה מכוח חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2), התשס"ג- 2003 (להלן: "חוק האיחוד"). מכוח חוק זה, חלות על המעביד תקנות התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2) (איחוד רשויות מקומיות) (הוראת שעה), התשס"ד- 2004.

ביום 28.10.2005 נכנס האיחוד לתוקפו, ובעקבותיו ביום 24.11.2005 הודיע המעביד למנכ"ל השלטון המקומי, במכתב ששיגר אליו, על הפסקת חברותו של המעביד בשלטון המקומי החל ממועד שליחת המכתב.

ביום 27.12.2005 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין השלטון המקומי לבין הסתדרות המעו"ף (להלן: "ההסתדרות"), שהאריך את תוקפם של כל ההסכמים הקיבוציים, לרבות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, עד לסוף שנת 2008. בנוסף נקבע בו, שכל עוד לא יודיע מי מן הצדדים אחרת, יוארך ההסכם מדי שנה לשנה נוספת (להלן: "ההסכם הקיבוצי 2005").

במכתב מיום 20.3.2006 הודיעה המנהלת הכללית של המעביד (להלן: "המנכ"ל") לשלטון המקומי, לממונה האזורית על יחסי העבודה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה ולהסתדרות, כי "העירייה לא הייתה חברה ולא מבקשת להצטרף כחברה במרכז השלטון המקומי", על כל המשתמע מכך (להלן: "מכתב המנכ"ל").

בעקבות הליכים שהתקיימו בין המעביד לעובדיו, שעניינם שיבוץ וניוד עובדים, הודיע המעביד לנציגות העובדים, כי הוא אינו חייב לפעול בהתאם לחוקת העבודה מן הטעם, שאין הוא חבר בשלטון המקומי.

בתגובה, עתרה ההסתדרות לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה להצהיר, כי ההסכם הקיבוצי 2005 חל על המעביד ומחייב אותו.

בית הדין האזורי דחה את עתירת ההסתדרות וקבע, כי המעביד אינו חייב לנהוג לפי חוקת העבודה. בית הדין האזורי קיבל את עמדת המעביד, לפיה אין היא חברה בשלטון המקומי ולפיכך, אין ההסכם הקיבוצי 2005 חל עליה. על החלטה זו ערערה ההסתדרות.

פסק הדין -------------- לטענת ההסתדרות, חוקת העבודה חלה על המעביד, שכן לפי חוק האיחוד, הרשות המאוחדת ? היא המעביד ? מחויבת בכל ההסכמים וההתחייבויות שנטלו עליהן הרשויות המקומיות לפני האיחוד, באופן שהרשות המאוחדת באה בנעלי שתי קודמותיה בכל הקשור לביצוע הסכמים והתחייבויות אלה.

אשר לתחולתו של ההסכם הקיבוצי 2005, טוענת ההסתדרות, כי ההסכם הקיבוצי חל על המעביד, שכן עד מועד חתימת ההסכם לא קיבלה ההסתדרות כל הודעה שהמעביד אינו חבר בשלטון המקומי. עוד טענה היא, כי עם חתימת ההסכם הקיבוצי 2005 הפכה חוקת העבודה להסכם קיבוצי לתקופה מוגבלת, ועל כן ביטולו אפשרי אך בתום התקופה, היינו ? בסוף שנת 2008.

בית הדין קיבל את הערעור וקבע, כי עם הקמת האישיות המשפטית החדשה המאוחדת, המשיכו ההסכמים הקיבוציים שחלו על שתי הרשויות לחול על המעביד.

חבר בארגון מעסיקים יוכל להשתחרר מהסכם קיבוצי שכרת ארגון המעסיקים לו הוא השתייך, רק בתום תקופתו של אותו הסכם.

במקרה דנן, ההסכם הינו לתקופה מסוימת (עד סוף שנת 2008) ולפיכך נקבע, כי הן חוקת העבודה והן הסכם הקיבוצי 2005 חלים על המעביד ועובדיו עד לסוף שנת 2008.

נפסק, כי יינתן צו הצהרתי, לפיו המעביד מחויב בכל ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין השלטון המקומי לבין ההסתדרות, לרבות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות וההסכם הקיבוצי מיום 27.12.2005.

בכל הנוגע לסוגיית פטורי הצמצום וביצוע תכנית ההבראה נקבע, כי על המעביד לקיים הליך של היוועצות ומשא ומתן עם ההסתדרות, בכפוף להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים עליה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".